ייאוש מהאנושות או שאיפה לתיקון? השליחות של אברהם אבינו

פרשת לך לך, המתארת את מסעו של אברהם מאור כשדים לארץ כנען, מסמלת נקודת מפנה בסיפור הבריאה, כאשר הסיפור האנושי הכללי מצטמצם לתולדות משפחה אחת. פרשנות אחת לציווי "לך לך" רואה בו ייאוש אלוהי מהאנושות הקולקטיבית, המובילה לניתוק מוחלט מהציוויליזציה האלילית והחוטאת, ולהקמת עם חדש המבוסס על משפחה אחת.

לעומת זאת, פרשנות אחרת, המוצגת על ידי הנביאים, רואה בשליחותו של אברהם ייעוד אוניברסלי. הנביא עמוס, למשל, מתמודד עם תפיסת הבחירה הלאומית ומדגיש את האחריות המוסרית המוטלת על ישראל, הנובעת מידיעת דרך ה'. בחירה זו אינה רק זכות אלא גם חובה לעשות צדקה ומשפט, כפי שמתבטא בנבואתו "וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן".

הנביא ישעיהו מציג פרשנות נוספת, הרואה בישראל את החוליה השלישית שתגשר בין מעצמות העולם, מצרים ואשור, ובכך תביא ברכה ושלום. מיקומה הגיאופוליטי של ישראל, גשר צר בין מעצמות, מקבל משמעות מוסרית עמוקה, והעם הנבחר הופך למקור השראה דתית ומוסרית עבור כל העמים. בכך, הציווי לאברהם מתפרש כשליחות לאומית בעלת ייעוד אוניברסלי, שבה העמים כולם מתברכים דרך ישראל.