אופוזיציה במסיכה: על מה אנחנו מצביעים בבחירות?

המאמר מבקר בחריפות את השיח הציבורי והתקשורתי בישראל, וטוען כי הוא מושתת על שקרים ותעמולה, במיוחד בהקשר של מלחמת חרבות ברזל והבחירות המתקרבות. הכותב מביא כדוגמה את השרה אורית סטרוק, שבעבר הוזהרה על ידי גורמים שונים מפני סכנות שונות, אך כעת מואשמת על ידי השמאל בכישלונות הביטחוניים. נטען כי סטרוק הזהירה מפני הסכנות שבהסכמי אוסלו, בהתנתקות, ובכניסת חומרים דו-שימושיים לעזה, ואף שלחה מכתבי אזהרה לראש הממשלה, שר הביטחון, ראש המל"ל והרמטכ"ל לפני הטבח ב-7 באוקטובר.

המאמר מנתח את השיח הפוליטי סביב הבחירות, וטוען כי חלק מהקמפיינים מנסים לטשטש את ההבדלים בין המחנות הפוליטיים, תוך הצגת תמונה כאילו אין הבדל מהותי בין בנימין נתניהו לגדי איזנקוט, או בין הממשלה לאופוזיציה. נטען כי בעוד שנתניהו וממשלתו עמדו בלחצים פנימיים וחיצוניים והביאו להישגים צבאיים משמעותיים לאחר 7 באוקטובר, גורמים באופוזיציה, כולל איזנקוט, בנט ולפיד, דחפו להפסקת המלחמה ולעסקאות שעלולות היו להוביל לתבוסה. הכותב מזכיר את דבריהם של בכירים לשעבר במערכת הביטחון שקראו להפסקת הלחימה, ומדגיש כי ממשלת נתניהו פעלה בניגוד להמלצות אלו והביאה להישגים.

בנוסף, המאמר דן בסוגיית החטופים, ומבקר את התעמולה שטענה כי לממשלה אין רצון לשחררם. נטען כי הממשלה פעלה בהתאם למסקנות ועדת וינוגרד בנוגע למשא ומתן לשחרור חטופים, בעוד שהאופוזיציה והתקשורת דרשו פעולה הפוכה. הכותב מתייחס גם לסוגיית גיוס החרדים, ומבקר את השימוש הפוליטי שעושה האופוזיציה בנושא, תוך שהוא מבחין בין תמיכה בחרדים לבין תמיכה באויב. לבסוף, נטען כי סוגיית המדינה הפלסטינית עדיין רלוונטית, וכי יש הבדלים מהותיים בין עמדות המפלגות בנושא זה, בניגוד למה שמנסים להציג חלק מהקמפיינים.