התקווה להחזרת "הרוגי המלכות" מלבנון: "הכדור בידיים של ביירות"

משה ג'מוס, בנו של שלמה מוראד ג'מוס, מנהיג הקהילה היהודית בביירות שנחשב נעדר מאז שנות ה-80, ממשיך את המאבק לחשיפת גורל אביו. ג'מוס שיתף בתחושותיו על רקע ההתפתחויות האחרונות במשא ומתן להשבת גופות "הרוגי המלכות" מלבנון, ועל האכזבה מכך שאמו, מרים, נפטרה בחודש שעבר מבלי לזכות לראות מידע חדש.

ג'מוס ציין כי אמו, "רעיית החטוף האחרונה שעוד נותרה בחיים", ייחלה עד יומה האחרון לכל פרט מזהה וחיזקה את בני המשפחה לקראת מועד התשובות הצפוי מלבנון בסוף החודש. הוא הדגיש כי "הכדור נמצא בצד הלבנוני", האחראי למסור מידע במסגרת הבנות בין ישראל, ארה"ב ולבנון. למרות שהוא מודה ב"סקפטיות רבה", ג'מוס מזהה הזדמנות, שכן סוגיית הנעדרים נוגעת לבתים רבים בלבנון, והשלטון הלבנוני עשוי להידרש לספק תשובות כדי לשרוד.

ג'מוס רואה כעת בפעילותו שליחות ציבורית, שכן "המדינה הייתה בתקומה ולא רצתה להתעסק בזה בזמנו". הוא סבור כי חובת ההוכחה וההנצחה עברה לילדים, וכי הציבור צריך להכיר את האנשים שהקריבו את חייהם, כמו אביו ואמו שהבריחו יהודים רבים לארץ.

גל החטיפות והרציחות בוצע על ידי חיזבאללה בין השנים 1984 ל-1986. ב-15 באוגוסט 1984 נחטף סלים מורד ג'מוס, המזכיר הכללי של הקהילה, סמוך לבית הכנסת במערב ביירות. גופתו לא נמצאה מעולם, והוא הוכר כהרוג מלכות כעשור וחצי לאחר מכן. ב-29 במרץ 1985 נחטפו ארבעה או חמישה מנהיגים בולטים נוספים, ביניהם נשיא הקהילה יצחק ששון, סגנו ורופא הילדים ד"ר אלי חאלק, איש החברה קדישא אלי סרור, רואה החשבון חיים כהן חלאלה וקלמנט דנה. חודשים ספורים לאחר מכן נחטפו גם פרופ' יצחק טראב וראול מזרחי, שאת מקומו מצאו ללא רוח חיים עשרה ימים לאחר חטיפתו.