המאוכזבים ינהרו לנתב״ג? מי באמת יעזוב אם השלטון לא יתחלף - ומה המחיר הכלכלי?

המאמר דן בהצהרות של ישראלים על עזיבת הארץ אם לא יחול שינוי שלטוני, ובודק את מידת הרצינות וההשלכות הכלכליות של הצהרות אלו. בעוד שקל להביע זעם על דבריהם של המתכוונים לעזוב, המציאות הכלכלית מחייבת התייחסות רצינית להשפעת עזיבתם על הכנסות המדינה, עסקים ושירותים. ההצהרות על עזיבה, המועלות לעיתים קרובות ברשתות החברתיות, מעלות את השאלה האם הן בגדר אמירה רגשית או תוכנית פעולה מגובשת, הכוללת צעדים מעשיים כמו חיפוש עבודה או רישום ילדים לבתי ספר בחו"ל.

המאמר מציין כי רבים מישראלים שכבר היו להם סיבות לעזוב בשנים האחרונות אכן עזבו, אך אחרים נשארו מתוך תקווה לשינוי. ההמתנה לתוצאות הבחירות עשויה להיות קש ששבר את גב הגמל עבור חלקם, או לחילופין, דרך לדחות החלטה קשה. עזיבה כרוכה בוויתורים משמעותיים, כמו ריחוק מהורים, העברת ילדים למסגרות בשפה זרה ובניית קריירה מחדש, ולכן ההחלטה אינה פשוטה.

נתונים מרשות המסים מראים כי הגירת ישראלים לחו"ל אינה תלויה בתוצאות הבחירות. בשנים 2023-2024, מספר העוזבים השנתי עמד על 55-60 אלף איש, עלייה לעומת התקופה שלפני הקורונה. בולטת במיוחד העלייה בשיעור העזיבה מקרב העשירון העליון, שהכנסתם הממוצעת גבוהה משמעותית מהממוצע. מס ההכנסה ששילמו עוזבים אלו בשנה שלפני עזיבתם הגיע לכ-1.2 מיליארד שקל בשנים האחרונות, מה שממחיש את המשקל הכלכלי שלהם.

המאמר מדגיש כי המשק זקוק לאנשי מקצוע בעלי הכנסות גבוהות, וכי עזיבתם משאירה את המדינה עם הוצאות קבועות כמו תקציב ביטחון ובריאות, ללא מקורות הכנסה מקבילים. בנוסף, אובדן ידע וניסיון, והצורך בהכשרת עובדים חדשים, מקשים על מי שנשארים. גם אם בעל עסק עובר לחו"ל, יש לבחון האם העסק והעובדים נשארים בישראל, והיכן תתרחש ההתרחבות העתידית. המחיר הכלכלי כולל גם הזדמנויות עסקיות שלא יתממשו בישראל.

לסיכום, המאמר קורא להתייחס ברצינות להצהרות עזיבה, אך גם לבחון אותן בביקורתיות. יש להבין מי באמת מתכוון לעזוב, מהם הצעדים שכבר נעשו לקראת המעבר, וכיצד המדינה מתכוונת לשמר את האנשים שעליהם היא נשענת כלכלית. ההשלכות הכלכליות של עזיבה, במיוחד של בעלי הכנסות גבוהות, מחייבות תכנון והתייחסות מעבר להצהרות רגשיות.