המאוכזבים ינהרו לנתב״ג? מי באמת יעזוב אם השלטון לא יתחלף - ומה המחיר הכלכלי?

המאמר דן בתופעת ההצהרות על עזיבת ישראל במקרה של אי-החלפת שלטון, ובודק את מידת הרצינות שמאחורי הצהרות אלו ואת השלכותיהן הכלכליות.

הכותב מציין כי קל להצהיר על עזיבה, במיוחד ברשתות החברתיות, אך קשה יותר להעריך את מידת המחויבות לכך ואת ההשלכות הכלכליות של עזיבת אנשים שתורמים משמעותית לפעילות הכלכלית של המדינה. הוא מדגיש כי כעס על הצהרות אלו אינו מחליף את המסים, החברות והשירותים שהם מספקים.

המאמר מציג את השאלה האם הצהרות העזיבה הן בגדר "תחזיקו אותי" או שמגובות בצעדים קונקרטיים כמו חיפוש עבודה או רישום ילדים ללימודים בחו"ל. הוא מציין כי רבים ששקלו לעזוב בשנים האחרונות אכן עזבו, בעוד שאחרים נשארו מתוך תקווה לשינוי, והבחירות הנוכחיות מהוות עבורם נקודת החלטה.

נתונים מרשות המסים מראים כי מספר הישראלים שהיגרו בשנים 2015-2024 עלה, במיוחד מקרב העשירון העליון. הכנסתם הממוצעת של העוזבים גבוהה משמעותית מהממוצע, והמס ששילמו לפני עזיבתם נאמד בכ-1.2 מיליארד שקל בשנים 2023-2024. נתונים אלו אינם מצביעים על סיבת העזיבה או על הצבעתם הפוליטית, אך מדגישים את המשקל הכלכלי של האוכלוסייה העוזבת.

המאמר מסביר כי עזיבת אנשי מקצוע, יזמים ובעלי עסקים גורמת להפסד הכנסות למדינה, להגדלת הנטל על הנותרים, ולהאטת הצמיחה הכלכלית. הוא גם מציין כי גם אם אדם עובר לחו"ל, הוא עשוי להמשיך להיות תושב ישראל לצורכי מס, בהתאם למרכז חייו. הכותב קורא להתייחס ברצינות לתלות הכלכלית באנשים אלו, ולא להסתפק באמירות כמו "נסתדר בלעדיהם", אלא להציג תוכנית קונקרטית כיצד המדינה מתכוונת לשמר את תרומתם.