מאות מיליוני כדורים בשנה: הצד המזהם של הספורט הבריא

הספורט, המזוהה בדרך כלל עם ערכים חיוביים כמו בריאות והישגיות, נושא עמו מחיר סביבתי משמעותי, המתבטא בפליטות, צריכת אנרגיה ומים, פסולת וחומרי גלם. אירועי ספורט בינלאומיים, כמו אולימפיאדות ומונדיאלים, מניעים תועלות כלכליות ופוליטיות, אך גם מגבירים את ההשפעה הסביבתית דרך טיסות, הקמת מתקנים וצריכה מוגברת.

ההשפעה הסביבתית של הספורט נובעת מרכיבים רבים, החל מחומרי הגלם לייצור ציוד, דרך הובלתו, תחזוקת מתקנים, ועד הגעת קהל וספורטאים. בספורט מוטורי, למשל, יש פליטות מדלק ומהובלת ציוד. באתרי סקי נדרשים מים ואנרגיה לייצור שלג וחימום. באירועי כדורגל, נסיעות הקהל הן גורם מרכזי לפליטות. גם ציוד קטן, כמו כדורי טניס, מצטבר לכמויות גדולות של פסולת, כאשר רובם אינם ממוחזרים.

כדורי טניס מהווים דוגמה בולטת לבעיה הסביבתית. מדי שנה מיוצרים בעולם למעלה מ-330 מיליון כדורים, המכילים גומי, לבד ודבקים, וקשים למחזור בשל הרכבם. התקן הנוכחי של איגוד הטניס הבינלאומי מבטיח משחק אחיד אך אינו מחייב מחזור או אחריות סביבתית.

קיימות יוזמות חדשות לפתרון הבעיה, כמו חברת Renewaball המשתמשת בכדורים ממוחזרים ומפעילה מערך איסוף, וחברת Wilson שפיתחה כדור עמיד יותר באריזה בת-קיימא. חברות נוספות משלבות חומר מכדורים משומשים בייצור משטחי מגרשים. מחקרים בוחנים שימוש בחומרים מתחדשים וביומימיקרי, אך אלו עדיין בשלבי פיתוח.

ד"ר רני לפלר, מומחה לניהול פרויקטים סביבתיים, מדגיש כי פיתוח חומרים חדשים אינו מספיק. נדרשת חשיבה מערכתית הכוללת שינוי כללי המשחק ואימוץ תקנים סביבתיים ברמה עולמית. ישראל, בעלת יכולות טכנולוגיות, יכולה לשמש כזירת ניסוי לפיתוח פתרונות סביבתיים בענף הטניס, תוך שיתוף פעולה בין איגוד הטניס, מועדונים, יצרנים וחוקרים, כדי לקדם פתרונות ברי-קיימא.