איך מתמודדים עם הפחד הכי גדול שלנו? לפרופ' יורם יובל יש תשובה

פרופסור יורם יובל, פסיכיאטר וחוקר מוח, דן בפחד הקיומי של האדם מהמוות, פחד שמלווה את האנושות מאז ומעולם, כפי שבא לידי ביטוי בסיפורי גילגמש. לדבריו, בניגוד לבעלי חיים המזהים את המוות, בני אדם מבינים את סופיות החיים, תובנה הגורמת לחרדה ועוינות, אך גם לקרבה מוגברת למקורבים.

לאורך ההיסטוריה, הציעו הוגים שונים דרכים להתמודד עם פחד זה. הפילוסוף היווני אפיקורוס טען שהמוות אינו קיים עבורנו, שכן כשהוא מגיע, אנו כבר איננו. מישל דה מונטיין הציע להיות פרודוקטיבי עד הרגע האחרון, בעוד וודי אלן ולרי קינג הביעו את אי-רצונם להיות נוכחים ברגע המוות, כאשר קינג אף נקט בטכנולוגיית הקפאת גופות.

פרופ' יובל מסביר כי הפחד מהמוות מניע רבות מהתנהגויות אנושיות, כולל ניסיונות להגיע לאלמוות באמצעות ביו-האקינג, אם כי הוא סבור שזהו רק דחיית הבעיה. הוא מציין כי הדתות מציעות נחמה בכך שהן מבטיחות המשכיות לאחר המוות, תפיסה שקיימת גם אצל ניאנדרטלים שקוברו עם חפצים. עם זאת, מבחינה מדעית, אין עדות להמשכיות התודעה לאחר המוות.

כחלופה להבטחות על העולם הבא, פרופ' יובל מציע להתמקד בשאלה "מה נעשה כאן" בעולם הזה. הוא מציג את הגישה של "אמונה לשמה", לעומת "אמונה שלא לשמה", כפי שהוגדרה על ידי הרמב"ם. אמונה שלא לשמה היא האמונה שבה אדם מקיים מצוות מתוך ציפייה לגמול אלוהי, בעוד אמונה לשמה היא פעולה למען שיפור העולם מתוך מחויבות אישית, ללא תלות בגמול. הוא מביא כדוגמה את סבו, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שהדגיש את חשיבותה של אמונה זו, במיוחד לאחר אירועים טראומטיים כמו השואה.

לבסוף, פרופ' יובל מדגיש את חשיבות מציאת משמעות בחיים הנוכחיים, כפי שהציעו הוגים כמו אלבר קאמי וויקטור פרנקל. הוא סבור שזוהי התשובה הרלוונטית ביותר, במיוחד בימים קשים אלו, המעודדת אותנו להפוך את העולם למקום טוב יותר.