אב המון גויים / פרשת השבוע מהגר"ד לייבל

המאמר דן במשמעות הכפולה של הכינוי "אב המון גויים" שניתן לאברהם אבינו. מעבר לתוספת הכבוד בשמו, הכינוי מבטא את ייעודו להפיץ את האמונה באל אחד בעולם. הדבר בא לידי ביטוי בכך שאברהם הוא אב לישמעאל, לבני קטורה ולמדין, ודרך יצחק גם לעשו ולאדום, כפי שמתואר בהרחבה בפרשיות המוקדשות לצאצאים אלו. ברובד הרעיוני, צאצאיו ישמעאל ואדום הולידו את האסלאם והנצרות, ששתיהן רואות באברהם את אביהן ומחזיקות באמונה באל אחד. הרמב"ם, בקטעים שצונזרו, כתב כי דתות אלו נועדו ליישר דרך למשיח ולתקן את העולם לעבודת ה' משותפת, וציין כי תורת ישראל התפשטה בעולם רב. התנ"ך, בעיקר בזכות הנצרות, הוא הספר המודפס ביותר בעולם, ומיליארדי בני אדם מאמינים באל אחד שקיבלו את האמונה מאברהם.

עם זאת, המאמר מציין כי לאחר אברהם, הסיפור מתמקד בעם ישראל, תהליך של "צמצום" שנועד להבטיח שאומה אחת תישא את האמונה במלואה. צמצום זה הוא אמצעי, שכן התכלית נותרה רחבה. שלמה המלך התפלל בחנוכת בית המקדש גם עבור הנכרי, ובחג הסוכות הוקרבו שבעים פרים כנגד שבעים אומות. בראש השנה מתפללים שיראת ה' תחול על כל הבריות. הנביאים ישעיהו וצפניה חזו כי בית המקדש יהיה בית תפילה לכל העמים, והאנושות תתאחד סביב שם ה'.

המאמר מדגיש כי על אף הצמצום לעם ישראל, מטרתו של אברהם להאיר לעולם נותרה בעינה. הוא חינך את בני ביתו וייסד את בית ישראל, אך גם הכניס אורחים ודאג לסדום, כאב שאינו בודק את בניו. המוני המאמינים באל אחד כיום הם קיום חלקי של ברכת אברהם, והייעוד יתממש במלואו רק כאשר כולם יקראו בשם ה'. המאמר פורסם בעלון אחוותא.