108 אלף שקל ובעלות על הקרקע: חוכרים מטבעון הפסידו לרמ"י
תומצת מתוך Bizportal על ידי baba
בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה של משפחת חוכרים מקריית טבעון נגד רמ"י, שדרשה בעלות על קרקע והחזר של 108 אלף שקל ששולמו ביתר. השופטת רויטל באום קבעה כי התשלום בוצע עבור חכירה ולא בעלות, וכי טענות המשפחה לגבי שמאויות ופרשנות חוזים אינן מבוססות. בית המשפט הדגיש את ההבדל בין חכירה לבעלות מלאה, וקבע כי שיטת החישוב שהציעו התובעים הייתה מייקרת להם את העסקה. למרות הדחייה, לא נפסקו הוצאות לטובת רמ"י, והוצעו דרכים להסדר מחוץ לבית המשפט.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- בית המשפט דחה תביעת חוכרים מקריית טבעון נגד רמ"י בנוגע לבעלות על קרקע.
- המשפחה טענה ששילמה 108 אלף שקל ביתר עבור בעלות על חלקה שחכרה.
- השופטת רויטל באום קבעה כי התשלום היה עבור חכירה ולא בעלות מלאה.
- נקבע כי שווי חכירה ושווי בעלות הם שני דברים שונים.
- השופטת לא חייבה את התובעים בהוצאות וקראה להגיע להבנות.
בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה של משפחת חוכרים מקריית טבעון, שדרשה לקבל בעלות על חלקה שחכרה ולהחזיר לה כ-108 אלף שקל ששילמה, לטענתה, ביתר. המשפחה טענה כי סכום של כ-660 אלף שקל ששילמה לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בשנת 2013 במסגרת שינוי ניצול הקרקע והגדלת זכויות הבנייה, היווה למעשה את מחיר הבעלות על הקרקע.
רמ"י טענה מנגד כי הצדדים חתמו על חוזה חכירה בלבד, ולא על חוזה להעברת בעלות, וכי באותה עת לא הייתה אפשרות לרכוש בעלות על הנכס. הרשות הדגישה כי החוזה החדש קבע קיבולת בנייה מסוימת, וכל בנייה מעבר לכך מחייבת תמורה נוספת, שכן חוכר אינו יכול לקבל בעלות מלאה ללא תשלום עליה.
השופטת רויטל באום דחתה את טענות התובעים, וקבעה כי השמאות עליה נשענו לא כללה התייחסות לזכויות בנייה עתידיות, וכי התובעים לא הוכיחו שעסקאות השוואה כללו זכויות כאלה. היא הדגישה כי שווי חכירה ושווי בעלות הם שני דברים שונים, וכי הבעלות מוסיפה לנכס ביטחון וגמישות בעלי ערך משלהם.
השופטת דחתה גם את הטענה כי שתיקת רמ"י בנוגע למכתב ששלחו התובעים ב-2012 היוותה הסכמה, והפנתה לחוק לתיקון סדרי המינהל הקובע כי אי מענה במועד נחשב להחלטה לסרב. כמו כן, נקבע כי החוזה החדש הוא חוזה חכירה לכל דבר, וכי התובעים ידעו בזמן אמת שרכישת בעלות אינה אפשרית. לפי חישוב בית המשפט, שיטת החישוב שהציעו התובעים הייתה מייקרת להם את העסקה.
למרות הדחייה, השופטת לא חייבה את התובעים בהוצאות משום שלדבריה הייתה מחלוקת כנה, והציעה לרמ"י לשקול לאפשר לתובעים לשלם לפי המפרט הכספי האחרון כשהוא משוערך, והמליצה לצדדים להגיע להבנות מחוץ לבית המשפט. המקרה מדגים את חשיבות קריאת החוזה במלואו לפני תשלום, ולוודא שכוונתם לבעלות מלאה כתובה במפורש.