הקלפי אינו מקום להימור וסימפטיה
תומצת מתוך Arutz Sheva על ידי baba
פרופ' אלישע האס מסביר כי בבחירות בישראל, בהן בוחרים רשימות קבועות מראש, על הבוחרים להתמקד בבחירת הרשימה ה"הכי פחות לא מתאימה" ולא לחפש נציג מושלם. הוא מדגיש כי יש לבחור על פי היסטוריית המעשים של המועמדים, ולא על פי הבטחות או סימפטיה אישית, שכן אלו מהווים הימור. האישיות והתמודדות העבר של המועמד הן המדד המהימן ביותר ליכולתו לייצג את הבוחרים.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- פרופ' אלישע האס: בבחירות בישראל יש לבחור את הרשימה ה"הכי פחות לא מתאימה".
- הבחירה בקלפי אינה צריכה להתבסס על סימפטיה אישית, אלא על ציפייה למדיניות אחראית.
- הבטחות בחירות הן בעלות משמעות מוגבלת והחלטה על פיהן היא הימור.
- אישיותו של המועמד, כפי שהיא משתקפת ממעשיו בעבר, היא הגורם המהימן ביותר לבחירה.
- יש לבחון את מאזן ההצלחות והכישלונות של מועמד לאורך ההיסטוריה שלו.
- השיטה הישראלית מצמצמת את הבחירה לרשימות קבועות מראש, ולא לנציג אישי.
פרופסור אלישע האס, חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי, מסביר כיצד הבוחר הישראלי ניצב בפני קושי מובנה בדמוקרטיה הייצוגית, שכן מיליוני מצביעים צריכים לבחור רק 120 נציגים. בשיטה הישראלית, בה בוחרים רשימות קבועות מראש, הבחירה מצטמצמת עוד יותר, ועל הבוחר להחליט מי יקבל החלטות גורליות לארבע השנים הבאות.
האס מדגיש כי הבחירה בקלפי אינה צריכה להתבסס על סימפטיה אישית, רגש או סגנון דיבור, אלא על ציפייה למדיניות אחראית שתבטיח את ביטחון המדינה ושיפור תנאי החיים. הוא מזכיר את תקופת הבחירה הישירה בשנות התשעים, שקיבעה את הפוקוס על ראשי הרשימות, למרות שאינם נבחרים ישירות לראשות הממשלה.
לדבריו, הפתרון לחיפוש אחר הנציג או הרשימה המתאימה ביותר אינו בבחירת המתאים ביותר, אלא בבחירת הרשימה ה"הכי פחות לא מתאימה", כלומר, זו שהכי פחות רחוקה מהאידיאל של הבוחר. הבוחר צריך להגדיר את מטרותיו וסדרי העדיפויות שלו, ולבחון את מידת אי ההתאמה של כל רשימה.
האס מצביע על כך שהבטחות בחירות הן בעלות משמעות מוגבלת, והחלטה על פיהן היא הימור. הגורם היחיד היציב והמהימן ביותר לחיזוי פעולת הנבחר הוא אישיותו. הוא זקוק לנבחרים בעלי אמונה וערכים משותפים, שיודעים ליישם חזון, נלחמים למען הצרכים שלנו, אינם נכנעים ללחצים, אינם מאבדים עשתונות במצבי חירום, ואינם פועלים לריצוי התקשורת או העולם הזר.
הוא משווה זאת לתהליך מינוי חוקרים באוניברסיטה, שם העדיף תמיד לבחון את התמודדותם עם בעיות מחקריות בעבר כקריטריון המנבא ביותר. באופן דומה, יש להכיר את המועמד על פי היסטוריית פעולותיו ומעשיו במצבים קשים, ולא על פי דיבורים. המאזן בין הצלחותיו לכישלונותיו בעבר, תוך שקלול כל פעולה, הוא המפתח לבחירת ההנהגה המבטיחה ביותר את עתידנו, ולא פוסל מועמד על בסיס טיעון אחד.
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
