חמור כאמירה פוליטית: תערוכת "אדם לא רצוי" של אשרף פואח'רי בחייפה

האמן אשרף פואח'רי מציג את תערוכתו "אדם לא רצוי II" בגלריה סנד שבחיפה, הממוקמת במכון ללימודי אמנויות הבמה "פרובו". התערוכה, ששמה נלקח מדיואן של המשורר סמיח קאסם, עוסקת בסוגיות של זהות, זיכרון והאחר, דרך דמותו של החמור.

פואח'רי משתמש בטכניקות של הדפסה דיגיטלית על קנבס ועל דיבונד, ומרבית היצירות מציגות חמורים כדמויות מרכזיות. החמור נבחר כסמל לסבל, סבלנות, קבלת המציאות באופן אירוני-סאטירי, ומייצג את המאבק היומיומי ואת הקשר לאדמה. הוא מתואר כלוחם חכם, שומר הגבולות, שומר עץ הזית, ונושא את ירושלים בליבו.

התערוכה מתייחסת למצבים פוליטיים וחברתיים מורכבים, כגון "רשות פלסטינית", "ג'רוזלם פוסט", "העצור 1, 2", "מאחורי הסורגים 1, 2", "בן הארץ הזו 1, 2", "פוספור לבן", "פיצוץ", "צפירת הרעש" ו"מצפן". היא גם נוגעת בנושאים כמו פליטות, קריעה מהמקום, חיים בתוך מציאות חברתית ופוליטית מורכבת, וכן בהיבטים של זהות דתית נוצרית, הקושרת את החמור לכניסת ישו לירושלים.

האמן מעלה שאלות לגבי זהותו של החמור בתערוכה: האם הוא מייצג את האדם הפלסטיני הנושא בעול החיים והגירוש, את האמן עצמו, את ה"אחר" בשולי החברה, או את האדם באופן כללי הנדרש לשאת מעבר לכוחותיו? התערוכה מלווה בקטלוג מקצועי בעברית ובערבית.

האוצר, זיד חמוד, מציין כי החמור נושא משמעויות סותרות, הוא מסמל עבודה, סבלנות, צניעות, אך גם חולשה, כניעה וסרקזם. פואח'רי הופך מתח זה למרחב ביקורתי, בו החמור יכול להיות חלש וחזק, כנוע ומתנגד, שותק ודובר, ומאפשר לאמן לבחון את המציאות מתוכו ומהשוליים בו-זמנית. יש לציין כי חלק מהיצירות המוזכרות בקטלוג לא הוצגו בתערוכה.