תושבים שבתיהם נהרסו בטילים: "מלחמה חדשה עם איראן היא הלם"

שבעה חודשים לאחר מבצע "אריות הים", תושבים ישראלים שבתיהם נהרסו מפגיעת טילים איראניים סיפרו ל-ynet על מצבם הנוכחי, והגיבו לאיומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ נגד איראן וחיזבאללה. ביתה של רג'ין שושן, בת 55, ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, נהרס לחלוטין בליל המלחמה הראשון. "איבדתי הכל, הכל, אין לי כלום", אמרה שושן, שאיבדה את דירתה, חומרי עבודה לתואר אקדמי שני, ציוד צילום ומרחב לימודי. היא מתגוררת בדירה שכורה ומנסה להימנע מקניית חפצים חדשים. "אני חסרת בית, אבל חיה בסטייל", אמרה בציניות. היא ממשיכה לשלם שכר דירה על הדירה ההרוסה, והמדינה מפצה אותה על הוצאות, אך היא חוששת שהפיצוי לא יימשך לנצח. הפיצוי שקיבלה מרשות המסים היה "מצחיק", לדבריה, מכיוון שהבית לא היה בבעלותה. שושן מתקשה לעבוד, סובלת מכאבי ראש וזקוקה לטיפול פסיכולוגי, אך אינה יכולה לממן אותו לאחר שארגון "עמיחי" סיים את הסיוע. "אף אחד לא עוזר, אף אחד לא מתקשר", התלוננה. בית הוריה של שושן נהרס גם הוא מפגיעת טיל איראני במבצע "עם-אריה" ביוני 2025, והוריה אושפזו שלושה חודשים. "כשאני שומעת על עימות חדש עם איראן, אני נכנסת להלם", הודתה, וסיפרה על לחץ ומתח המשפיעים על ליבה. זיבא אבו-עזיז, בת 47, סיפרה כי ביתה המשותף בדימונה נהרס במרץ 2026 מפגיעת טיל. הבית ייהרס לחלוטין ולא ניתן לשיקום. "אין שום הבנה לגבי דיור", התלוננה אבו-עזיז. דיירי "עמידר" מתבקשים להמתין, ואין מידע לגבי עתידם. לאחר הפגיעה, קיבלו הדיירים פיצוי כספי לשכר דירה לשנה, אך הם חשים שהם נדחים מכל גורם. "הם פשוט מתעלמים מאיתנו, כאילו ששרדנו וזה מספיק", אמרה. הם קיבלו דיור חלופי בדירה ללא ממ"ד, מצב שמסכן את בעלה הנכה. "אם תפרוץ מלחמה חדשה, לא אוכל לעבוד", אמרה, ותהתה למי זה אכפת. ארבעה דיירים בבניין ברחוב שמשון בחיפה - לנה אסטרובסקי, בעלה ולדימיר גרשוביץ, בנם דימה וכלתם לוסיל - נהרגו בהפצצה איראנית ב-4 באפריל 2026. מותו של דייר נוסף, מיכאל כץ בן ה-82, נקבע ביולי לאחר מאבק ממושך. שמונה משפחות שרדו. הבניין נהרס, והדיירים עברו לדירות שכורות. הם מעריכים כי יידרשו ארבע עד חמש שנים עד שייבנה בניין חדש. טל ואוריאן אהרונוביץ', עם תינוקם בן השנה, התגוררו תחילה אצל הוריהם ולאחר מכן עברו לדירה שכורה. הם שיבחו את עיריית חיפה ופיקוד העורף על עזרתם. בני הזוג זוכרים היטב את ההפצצה ומתארים את מות משפחת אסטרובסקי כטרגדיה נוראה. הם עצמם כמעט ולא הספיקו לרדת למקלט, וכיסו את ילדם בגופם בעת הפיצוץ. "אנחנו עדיין מתגעגעים לירק ולשקט", אמר טל, והוסיף כי הם מבינים שיחזרו לביתם רק בעוד מספר שנים.