המקרה של כריסטינה אפלגייט: מתי כדאי לבדוק אם הרופאים טעו?
השחקנית כריסטינה אפלגייט גילתה שאבחנת הטרשת הנפוצה שלה, שניתנה לפני חמש שנים, שגויה, אך היא עדיין סובלת מתסמינים קשים. פרופ' שחר שלי מסביר כיצד אבחנות שגויות מתרחשות, מדגיש את חשיבות הבחינה המחודשת של אבחנות, ומציין כי כ-20% מהמאובחנים כחולי טרשת נפוצה מאובחנים לבסוף במחלה אחרת. הוא מעודד מטופלים לפנות לרופאיהם עם שאלות בנוגע לאבחנותיהם, ומדגיש את ההשלכות הרפואיות והנפשיות של אבחנות שגויות.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- השחקנית כריסטינה אפלגייט אובחנה בטרשת נפוצה במשך חמש שנים, אך לאחרונה נאמר לה שהאבחנה שגויה, למרות שהיא עדיין סובלת מתסמינים קשים.
- כ-20% מהמטופלים המאובחנים עם טרשת נפוצה מאובחנים לבסוף עם סיבה אחרת לתסמיניהם, לפי פרופ' שחר שלי.
- נורות אדומות לבחינה מחודשת של אבחנה כוללות מהלך מחלה לא צפוי, החמרה מהירה, או תגובה לטיפולים בלתי צפויים.
- אבחנה שגויה עלולה לגרום לטיפולים מיותרים, לעיכוב באבחון המחלה האמיתית, ולהשלכות נפשיות על המטופל.
- פרופ' שלי מעודד מטופלים להעלות שאלות בפני רופאיהם לגבי אבחנותיהם, גם אם ניתנו לפני שנים.
- התהליך של בחינה מחודשת של אבחנה דורש סבלנות, פתיחות מצד הרופא, ולעיתים ליווי פסיכולוגי למטופל.
השחקנית כריסטינה אפלגייט סיפרה כי אובחנה בטרשת נפוצה לפני חמש שנים, אך לאחרונה נאמר לה כי האבחנה שגויה. למרות זאת, היא ממשיכה לסבול מתסמינים קשים, כולל קשיי הליכה ושימוש בכיסא גלגלים, ומצבה אף החמיר. אפלגייט הביעה תסכול מכך שהסיבה לסבלה נשללה, אך הסבל עצמו נותר ללא מענה.
פרופ' שחר שלי, מנהל המחלקה הנוירולוגית בקריה הרפואית רמב"ם, מסביר כי אבחנה רפואית, במיוחד של מחלות מורכבות כמו טרשת נפוצה, מבוססת על שילוב של היסטוריה רפואית, תסמינים, בדיקות הדמיה (MRI) ובדיקות נוספות. הוא מדגיש את חשיבות ה״ענווה" בקהילה הרפואית והכרה בכך שגם רופאים עלולים לטעות, וכי יש לברך על הזדמנות לבחון מחדש אבחנות קיימות.
פרופ' שלי מציין כי אבחנה שנקבעה עלולה להשפיע על פרשנות ממצאים חדשים, ולהקשות על שינוי כיוון. לדבריו, כ-20% מהמקרים המאובחנים כטרשת נפוצה מתגלים בסופו של דבר כבעלי סיבה אחרת. נורות אדומות המצריכות בחינה מחודשת כוללות מהלך מחלה שאינו תואם את הצפוי, החמרה מהירה מהרגיל, תגובה לטיפולים לא צפויים, או החמרה בתסמינים ללא שינוי בממצאי ה-MRI.
המחיר של אבחנה שגויה הוא כפול: חשיפה לטיפולים מיותרים, שעלולים להיות בעלי תופעות לוואי כמו דיכוי חיסוני, ועיכוב באבחון ובטיפול במחלה האמיתית. מעבר לכך, אבחנה שגויה משפיעה על זהות המטופל, על אורח חייו ועל תחושת השייכות שלו, ושלילתה עלולה לגרום לטלטלה נפשית. אפלגייט עצמה תיארה את הבשורה כערעור תחושת השייכות שלה לקהילת החולים.
פרופ' שלי מעודד מטופלים לפנות לרופאיהם עם שאלות ובקשות לבחינה מחודשת של אבחנות, במיוחד כאשר חלף זמן רב, הידע הרפואי התקדם, או כאשר המטופל חש שמשהו אינו מתיישב עם מצבו. הוא מדגיש כי רופא טוב יברך על שאלה כזו. במקרים של אבחנה שנשללה אך התסמינים נמשכים, יש לחזור לנקודת ההתחלה, לבצע בדיקות נוספות ולתת מקום גם לקושי הנפשי, תוך קבלת ליווי פסיכולוגי במידת הצורך.