פעם הם התייחסו אחרת ליום הבחירות

יומו של יום הבחירות לכנסת הראשונה, שהתקיים ב-25 בינואר 1949, תואר על ידי הרב משה יקותיאל אלפרט, מוכתר שכונת בית ישראל בירושלים, כיום קדוש וגדול, בדומה ליום טוב. אלפרט, שתיעד את קורותיו ביומנו, לבש בגדי שבת והלך להצביע מתוך יראת שמיים, תוך שהוא מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום הגדול הזה". הוא ראה בזכות ההצבעה בכנסת הראשונה של המדינה היהודית הגשמת חלום של דורות.

אלפרט, שתיאר את התרגשותו הרבה מההשתתפות בעיצוב הכנסת הראשונה, התייחס גם למפלגות החרדיות הוותיקות, וביקר את סיסמתן "נמות ולא נתגייס", אותה ראה כנוגדת את ההלכה. הוא העדיף את רשימת "הציבור החרדי" בראשות מוטי לייטנר, אשר הגדיר את מדינת ישראל כ"נס גדול". לייטנר, שתומך בלימודי ליבה בחינוך החרדי, טען כי הצבעה למפלגות החרדיות הוותיקות היא "קול לפח" המשמר עסקנות ומינויים משפחתיים.

הכנס של רשימת "הציבור החרדי" בו השתתף לייטנר, התאפיין בהופעתן של מועמדות חרדיות, ד"ר נחומי יפה וזיווה גלאנץ, שדיברו על הצורך לשפר את מעמד האישה החרדית. בניגוד למקובל במפלגות חרדיות אחרות, דגל המדינה הונף בכנס, והופעתן של נשים על המסכים הגדולים לא עוררה התנגדות. לייטנר ציין כי מספר המשתתפים בכנס, שהגיע לכאלף איש, נמוך ממספר המצביעים הפוטנציאליים, שרבים מהם חוששים להגיע.

יומנו של אלפרט, שפורסם בספר "יומנו של מוכתר בירושלים", מתאר בפירוט את חווית ההצבעה שלו ב-25 בינואר 1949. הוא תיאר את ההגעה המוקדמת לקלפי, את ההמתנה לפתיחתה, ואת תחושת הקדושה והטהרה בעת שמסר את פתק ההצבעה. אלפרט הדגיש את חשיבות ההצבעה כקיום מצווה, תוך שהוא מתייחס לדברי חז"ל על כיבוד יום טוב בלבוש נקי. הוא התנגד לחרם על הבחירות, כפי שדרשו חלק משכניו במאה שערים, וראה בכך עמדה הלכתית שגויה.