עם או בלי אנבידיה: הנגיד הציג שתי כלכלות בישראל

בנק ישראל הציג לראשונה בתולדותיו תחזית צמיחה מפוצלת, המפרידה בין ייצור של חברות ישראליות בחו"ל לבין הפעילות הכלכלית המקומית. ההפרדה נועדה להדגיש כי רק הכלכלה הפנימית משקפת את מצבם של העובדים, הצרכנים ושוק העבודה.

על פי התחזית, הייצור בחו"ל, הכולל פיתוח בישראל וייצור אצל קבלני משנה בחו"ל ללא חציית גבולות, צפוי לתרום משמעותית לצמיחה. הוא צפוי לגדול מ־1.7% מהתוצר ב־2023 ל־5.8% ברבעון השני של 2026. כתוצאה מכך, התחזית הרשמית מדברת על צמיחה כוללת של 5.6% ב־2026 ו־7.5% ב־2027. אולם, ללא רכיב זה, הצמיחה צפויה להיות נמוכה יותר, 3.4% ו־5.1% באותן שנים, כאשר רכיב הייצור בחו"ל תורם 2.2 עד 2.4 נקודות אחוז לצמיחה הכוללת.

בבנק ישראל מציינים כי הייצור בחו"ל מכניס מסים לקופת המדינה ומשפיע על יחס החוב לתוצר, אך אינו נשען על הון מקומי או עובדים ישראלים, ורוב הרווחים זורמים לבעלי מניות זרים. המשמעות הפיסקלית ניכרת ביחס החוב לתוצר: בעוד שהיחס הכולל צפוי לרדת מ־68% ל־66.5% בין 2026 ל־2027, הרי שבניכוי הייצור בחו"ל, הוא דווקא עולה מ־70% ל־70.5%, מה שמצביע על כך שהירידה בחוב נובעת בחלקה מ"תוצר מתנפח".

הנגיד ירון התייחס גם לתחזית הצמיחה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהציג אותה כ"פריחה כלכלית". ירון הסביר כי מדינות במלחמה מאבדות כ־10% מהתוצר, וישראל, בתוצר הכולל, נמצאת על קו המגמה, אך ללא הייצור בחו"ל, היא עדיין מפגרת בכ־3.7%. הוא הדגיש כי הקרדיט לחוסן הכלכלי, למרות המלחמה והחזיתות הפתוחות, מגיע לציבור ולחברות, ולא לממשלה, שקיצצה במנועי צמיחה והימרה על כספים קואליציוניים.