דע מה שתשיב: למי שלא יודע למה בכלל צריך להצביע

הטור עוסק בחשיבות ההצבעה בבחירות, תוך התייחסות לסוגי בוחרים שונים שעלולים שלא להגיע לקלפי. הכותב, ידידיה מאיר, פותח בתיאור חתונה בה נתקל באישה שהתלבטה אם להצביע, ומכאן גולש להסבר מדוע כל קול חשוב.

מאיר מציג ארבעה סוגי בוחרים שעלולים להימנע מהצבעה: ה"תמים" שאינו מודע לבחירות, ה"מיוחד" שטוען שאין לו למי להצביע, ה"מיואש" שסבור שהיועצת המשפטית מחליטה על הכל, וה"מצטנע" שמרגיש שקולו זניח.

לגבי ה"תמים", הכותב מדגיש שישנם אנשים רבים, כולל עולים חדשים או מנותקים מהאקטואליה, שאינם מודעים לקיום הבחירות. הוא קורא לקוראים לפנות אליהם ולהסביר להם את חשיבות ההצבעה.

לבוחר ה"מיוחד", שמרגיש שאין לו נציגות, מאיר מציע לבחור במפלגה הקרובה ביותר לערכיו או את ה"פחות גרועה", ומצטט פסיקות הלכתיות של גדולי ישראל, כמו החזון איש והרב יעקב ישראל קנייבסקי, המחייבות הצבעה בבחירות כ"מצווה גדולה" או "חיוב גמור".

לגבי ה"מיואש", שמאמין שהיועצת המשפטית, גלי בהרב-מיארה, שולטת בכל, מאיר מסכים שזה מתסכל אך קורא לא להרים ידיים. הוא טוען שהבחירות הן הזדמנות להשפיע על מינוי שופטים ועל כיוון המדינה, וכי יש להילחם נגד מה שהוא מכנה "הדיפ סטייט" והתערבויות היועמ"שית.

לבסוף, ל"מצטנע", שמרגיש שקולו אינו משפיע, מזכיר מאיר מקרים בהם קולות בודדים היו מכריעים, ומביא דוגמה מדרשה של הרב עובדיה יוסף, לפיה קול בודד בקלפי יכול להעניק כוח לתנועת עשייה קדושה ולהביא את מצביעו למקום גבוה בגן עדן. הוא מזהיר מפני ההשלכות של אי-הצבעה.

הכותב מסכם בקריאה לכל אחד לפנות לאנשים מהסוגים הללו, להסביר להם את חשיבות ההצבעה, ולעודד אותם להצביע, במטרה לשנות את ההיסטוריה. הוא מוסיף אנקדוטה על נס מטוס, הממחישה את הרעיון של "לתפוס את ההגאים" ולעשות את המוטל עליך, והשאר יסתדר.