לשכול בן

ד"ר חנה דויד, יועצת לילדים מחוננים, כותבת על כאב השכול המתמשך 19 שנים לאחר מות בנה. היא מבקשת מהציבור לא לבוא לנחם אותה, ומתארת כיצד כל אבל חדש, במיוחד כזה שנגרם מיוהרה, טעות, טיפשות, רוע או זלזול, מחזיר אותה שוב ושוב לכאב מות בנה. דויד מתארת את רצונה העז לקפוץ אל קבר בנה לפני 19 שנה, אך בניה החיים מנעו זאת ממנה. היא מביעה תסכול מניסיונות ניחום שונים, בין אם באמצעות אוכל, שתייה, מילים או סיפורי צרות של אחרים, וטוענת כי לא ניתן לחזק מי שנשבר. היא מציינת כי היא עדיין מדמיינת שבנה חי, וכי הכאב שלה נמשך כבר 19 שנים, וצפוי להימשך עד סוף חייה. דויד היא סופרת ופסיכולוגית חינוכית המתמחה במחוננות, ופרסמה למעלה מ-300 מאמרים ו-20 ספרים.