לא רק נרות ושירים: כך צריך ללמד עכשיו את רצח רבין

שלושה עשורים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, מערכת החינוך בישראל מתקשה להתמודד עם מורכבות זכר הרצח והשלכותיו, ומתמקדת בעיקר בהנצחת דמותו במקום בעיסוק בסוגיות הפוליטיות והדמוקרטיות שהובילו אליו. חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, שנחקק שנתיים לאחר הרצח, קבע כי יש לציין את היום בלימוד חשיבות הדמוקרטיה וסכנת האלימות. אולם, לאורך השנים, בתי הספר הממלכתיים-עבריים נטו להתמקד בהיבטים האישיים של רבין ולהימנע מדיון בסוגיות שנויות במחלוקת כמו תהליך השלום, הסכמי אוסלו וההסתה שהובילה לרצח.

הפרופסור ניר מיכאלי, חבר המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, טוען כי יום הזיכרון הקרב, כשלוש שנים לאחר טבח ה-7 באוקטובר ולפני בחירות כלליות, חושף את השסעים העמוקים סביב דמותו של רבין, נסיבות הרצח והמאבק על עיצוב הזיכרון. הוא מציין כי אין מאמץ חינוכי ממלכתי להתמודד עם שסעים אלו, והזיכרון הולך ודוהה, כאשר מורים רבים ותלמידים כלל לא חוו את האירוע. חלק מבתי הספר אף מצמצמים את אירועי הזיכרון למינימום.

מיכאלי קורא לשינוי גישה, וטוען כי במקום להסתפק בהדלקת נר והשמעת שירים, יש לצלול עם התלמידים ללב המחלוקות השורשיות הנוגעות לעיצוב עתיד ישראל, הן מבחינה פנים-ישראלית והן מבחינה אזורית. הוא מדגיש כי אין מדובר באינדוקטרינציה פוליטית, אלא ברצון לבסס ידע, מודעות, מעורבות ואחריות. לטענתו, יום הזיכרון לרבין אינו יכול להילמד כאירוע מנותק מסוגיות עכשוויות או כמסך עשן לאחדות מזויפת, אלא צריך לשמש כרגע מפתח לעיסוק אמיץ בסוגיות זהותיות-ערכיות, במיוחד בזרם החינוך הממלכתי-עברי.