סטארט־אפ ניישן זה לא מספיק: ישראל צריכה לדעת גם לייצר

בניגוד למקובל בדמוקרטיות מערביות, בהן הכלכלה היא נושא מרכזי בשיח הפוליטי, בישראל כמעט ואינה נדונה היכולת להניע את הצמיחה בעשור הבא, ובפרט נושא התעשייה והייצור המקומי. בעוד העולם מתמודד עם שיבושים בשרשראות אספקה ומעבר לגושים יריבים, יכולת ייצור הופכת לנכס גיאופוליטי חיוני. סין בנתה עוצמה תעשייתית, והמערב, בהובלת ארה"ב והאיחוד האירופי, משקיע משאבים רבים בחיזוק התעשייה המקומית, תוך הבנה שייצור מתקדם דורש מיומנויות הנדסיות שקשה לשחזר.

בישראל, לעומת זאת, ממשיכים להתמקד ב"אומת הסטארט־אפ", תוך הסתמכות על ייצור בחו"ל. מלחמת ״חרבות ברזל״ חשפה את הפגיעות הנובעת מתלות בייצור חיצוני, כפי שהודגם בעיכובים באספקת תחמושת. במקום לטפח את התעשייה, המדינה מקשה עליה באמצעות רגולציה מכבידה ועלויות אנרגיה גבוהות, ויוצרת הפרדה מלאכותית בין הייטק ל"לואו־טק", דבר המרחיק כישרונות מהתעשייה.

כדי להתמודד עם האתגר, נדרשת תוכנית לאומית שתגדיר את הייצור כנכס אסטרטגי. התוכנית צריכה לכלול השקעה בחינוך הנדסי, תמריצים לאימוץ טכנולוגיות מתקדמות כמו בינה מלאכותית ואוטומציה, והסרת חסמים רגולטוריים. יו"ר חברת קליל, צורי דבוש, מדגיש כי ללא עצמאות ייצורית, אין עצמאות ביטחונית וריבונות, וקורא לפוליטיקאים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.