מצרפת לקפלן: כשהכאוס הופך למודל לחיקוי

המאמר טוען כי הכאוס האלים בצרפת הפך למודל לחיקוי עבור גורמים בישראל, המחוברים דרך אולפנים תקשורתיים ורשתות חברתיות למחאת קפלן. הכותב מבקר את כתבת חדשות 12, קרן בצלאל, על תיאור המהומות בצרפת כמודל שניתן להתקנא בו, וטוען כי הדבר חושף עיוורון מחשבתי עמוק ורצון להרס בשם מאבק. דוגמה לכך, לטענתו, היא תגובתה של כתבת המשפט של "הארץ", יעל פרידסון, שהשיבה לשאלה על שריפת מבני ציבור כי הייתה שורפת את "משרדי הרבנות הראשית".

הכותב מקשר תופעה זו ל"ברית ירוקה-אדומה" בין השמאל הפרוגרסיבי הקיצוני לתנועה האסלאמית, שמטרתה לערער את הסדר הקיים ולחסל את הנרטיב היהודי של ישראל. הוא משווה זאת למהפכה הצרפתית, אך טוען שבמאה ה-21 מתרחשת מהפכה הפוכה, בה ערכים ליברליים משמשים כפירצה לחדירה אסלאמית דתית. התופעה מכונה "אסלאמו-שמאלנות", בה השמאל הרדיקלי מטייח אלימות אסלאמית ומעניק לה לגיטימציה.

בישראל, לטענת המאמר, ברית זו באה לידי ביטוי בקואליציית השינוי ובמחאת קפלן, שהפכה את הכאוס לטקטיקה לגיטימית. הכותב מזהיר כי המטרה המשותפת היא מחיקת זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והבחירות הקרובות הן התמודדות בין קיום ישראל כמדינה יהודית לחזון "מדינת כל אזרחיה". הוא טוען כי אובדן המצפן לאחר השבעה באוקטובר עלול להוביל למילוי ואקום על ידי כוחות ג'יהאד, כפי שקרה באירופה, וכי הקיבוצים בעוטף עזה שילמו את המחיר הראשון. המאמר קורא לרוב הלאומי בישראל להתעורר, להוקיע את מי שמפנטז על שריפת מוסדות, ולבחור בהמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית בבחירות הקרובות.