העולם אחרי עזה

הסופר והפרופסור אמריטוס יורם פרי טוען כי מלחמת עזה והשלכותיה שינו את העולם באופן דרמטי, אך בישראל עסוקים בעיקר בעצמם ואינם מבינים זאת. הוא מציין כי ניתן לראות את השינוי בחנויות ספרים בלונדון, שם מופיעים ספרים רבים העוסקים במלחמה ובנושאים הקשורים אליה, כמו "רקוויאם לעזה" ו"ג'נוסייד בעזה".

פרי מתאר כיצד הנושא משפיע גם על הפוליטיקה הבריטית, ומביא כדוגמה את הבחירות המשנה במחוז הולבורן וסנט פנקראס בלונדון. מנהיג מפלגה, ז'אק פולנסקי, נכשל בניסיונו להיבחר לפרלמנט לאחר שהציע להגדיר את הציונות כגזענות ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית אחת. הצעתו עוררה זעם בקרב חברי מפלגה רבים, שטענו כי המפלגה צריכה לעסוק בנושאי סביבה וצדק חברתי ולא בסכסוכים במזרח התיכון. כתוצאה מכך, תמיכת המפלגה בסקרים ירדה משמעותית.

הכותב מוסיף כי המלחמה משפיעה על דעת הקהל העולמית ומופיעה במגוון תחומים, כולל מאמרים, מדיה חברתית, קולנוע ומוזיקה. הוא מזכיר הפגנות גדולות באמסטרדם, איסוף מיליוני חתימות להשעיית הסכם הסחר בין האיחוד האירופי לישראל, ושביתות של עובדי נמלים בים התיכון שדרשו למנוע העברת נשק לעזה. גם בענפי הספורט והתרבות נרשמו תגובות, כמו מחאת גופי שידור ציבוריים נגד השתתפות ישראל באירוויזיון.

פרי מציין כי גם בעולם האקדמי מתקיימות הפגנות למען הפלסטינים, וכי תופעות דומות נרשמות במסגרות מקצועיות ואזרחיות נוספות. הוא מזהיר כי גם אם ראש הממשלה בנימין נתניהו ינצח בבחירות, הממשל האמריקאי הבא, יהיה אשר יהיה, ישנה את יחסו לישראל בשל ההשפעה העמוקה של המלחמה על התודעה העולמית. לטענתו, גם אם מפלגות האופוזיציה ינצחו בישראל, לא ניתן יהיה לחזור לעולם שלפני המלחמה, ויידרש זמן רב כדי למחוק את הכתם שהכתים את ישראל.

הכותב מסיים בקריאה לשלוח את בנימין נתניהו ומשפחתו לפלורידה בכרטיס בכיוון אחד, וטוען כי מדינת ישראל תתמודד שנים רבות עם מעמדה המוקצה מחמת מיאוס בעולם, בדומה לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא מדגיש כי ההסתייגות מחקירה בינלאומית מעידה על חשש, וכי נדרשת כנות מלאה ונשיאה בתוצאות כדי לתקן את המצב.