"כשאני מלווה אדם למותו, אני פותחת את הלב כלפיו וגם כלפיי"

נגה גולדרינג, דרמה-תרפיסטית וסופרת, מתארת את חייה המורכבים, הכוללים התמודדות עם אובדן שמיעה פתאומי, קריירה טיפולית בכלא חרמון, וכעת, עיסוק בליווי רוחני של אנשים לקראת מותם. גולדרינג, שאיבדה את שמיעתה באוזן ימין באופן פתאומי במהלך חופשה בטוסקנה, ממשיכה לחיות חיים מלאים ויצירתיים, כולל כתיבת ספרים והתנדבות בעמותת "חברים למסע".

ספרה השלישי, "לגעת במה שנמס", יצא לאור לאחרונה. הספר, המתאר מפגש בין מלווה רוחנית לגבר חולה סרטן סופני, אינו עוסק במוות אלא בחיים, במשמעות, בשמחות ובהחמצות, וביכולת לתקן דברים גם כשהזמן קצוב. גולדרינג (63), אם לשניים וסבתא לשלושה, מתגוררת בתל אביב והיא בת זוגו של פרופ' מולי להד, פסיכולוג רפואי ומומחה לטיפול במצבי משבר.

גולדרינג החלה את דרכה המקצועית בתיאטרון קהילתי, ולאחר מכן עבדה כדרמה-תרפיסטית בכלא חרמון במשך עשר שנים, שם טיפלה באסירים מכורים לסמים ואלימים. חוויותיה אלו הובילו לכתיבת ספרה הראשון, "כלואה". לאחר פרישתה מהכלא, התמודדה עם אובדן שמיעה, מה שהוביל אותה ללמוד שפת סימנים ולפתוח קבוצת דרמה-תרפיה לקהילת החירשים וכבדי השמיעה, נושא שבא לידי ביטוי בספרה השני, "הלב החירש".

המעבר לעיסוק בליווי רוחני נבע מהתמודדויות אישיות עם אובדן, כולל מותו הפתאומי של אביה בגיל 60, מות אמה, והתמודדות משותפת עם בן זוגה, פרופ' להד, עם מותו הטראגי של בנו עמרי, בן 23, בקולומביה. גולדרינג הצטרפה לעמותת "שותפים למסע" להכשרת מלווים רוחניים, ומתארת את תפקידה כנוכחות קשובה ומכילה, ללא שיפוטיות או ניסיון לפתור בעיות, אלא לסייע לאנשים למצוא משמעות והשלמה לקראת סוף חייהם.