מצוקת השמאל הציוני: שורשים היסטוריים וסוגיות עכשוויות
תורגם ותומצת מתוך Arab48 על ידי baba
לקראת הבחירות בישראל, נבחנת מצוקת השמאל הציוני, הנובעת משילוב של מדיניות ביטחונית דומה לימין ואימוץ אידיאולוגיה לאומית על פני שוויון חברתי. היסטוריונים מצביעים על שורשים היסטוריים של בעיה זו עוד מימי הציונות העובדת, שהעדיפה את המטרה הלאומית על פני עקרונות שוויוניים. נקודות ציון כמו הסכם השלום עם מצרים תחת בגין והמלחמה בעזה ב-2008-2009 תחת ברק, מדגישות את המורכבות והקשיים של השמאל הציוני בהתמודדות עם סוגיות לאומיות וביטחוניות.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- מצוקת השמאל הציוני נובעת מאימוץ מדיניות ביטחונית דומה לימין ומהעדפת המטרה הלאומית על פני שוויון חברתי.
- שורשי הבעיה נעוצים בתקופת הציונות העובדת, שהעדיפה את הפרויקט הלאומי על פני עקרונות שוויוניים.
- היסטוריונים כמו זאב שטרנהל מצביעים על סתירות פנימיות בפרויקט של השמאל הציוני לאורך ההיסטוריה.
- הסכם השלום עם מצרים ב-1979 תחת בגין הדגים כי הגדרות פוליטיות אינן מבטיחות יכולת להגיע להסדר.
- מלחמת עזה ב-2008-2009 תחת ברק העלתה שאלות לגבי גבולות הגישה הביטחונית של השמאל הציוני.
לקראת הבחירות הכלליות בישראל, ניכר עניין גובר במצבו של "השמאל הציוני", המהווה המשך ל"ציונות העובדת". המצוקה מתבטאת באימוץ מדיניות ביטחונית הדומה לזו של הימין, ובמעבר מכוח פוליטי מוביל לכוח שולי. הסבר מצב זה אינו נעוץ רק בשינויים פוליטיים או בעליית הימין, אלא גם בסתירות פנימיות עמוקות בפרויקט שהשמאל הוביל מימיו הראשונים. היסטוריונים ישראלים מהזרם הזה, כמו זאב שטרנהל, מצביעים על שורשי הבעיה כבר בתקופת הקמת הציונות העובדת בארץ ישראל, החל מהעלייה השנייה. אז, התנועה שאפה לבנות חברה יהודית חדשה המבוססת על עבודה מאורגנת, התיישבות חקלאית ושיתוף פעולה כלכלי, תוך התעלות מעל למצבם של יהודי אירופה. מוסדות רבים הוקמו ושיחקו תפקיד מרכזי ביישוב היהודי לפני קום המדינה.
עם זאת, הגישה של התנועה לא הייתה תמיד שוויונית או מכוונת לחלוקת עושר. היא הייתה קשורה מראש לפרויקט לאומי שמטרתו בניית רוב יהודי ומוסדות עצמאיים, עד להקמת המדינה. שטרנהל טען בספרו "המיתוסים המכוננים של ישראל" כי הסוציאליזם בציונות העובדת הוכפף לרוב למטרה הלאומית, ועקרונות השוויון החברתי שימשו בעיקר לגיוס המונים סביב בניית המדינה. כאשר התנגשו דרישות השוויון עם צרכי הפרויקט הלאומי, האחרון גבר. כמו כן, כאשר התנגשו זכויות הפלסטינים עם תפיסות התנועה לגבי קרקע ורוב יהודי, עקרונות התנועה לא הספיקו כדי להבטיח הכרה שוויונית בזכויות הפלסטינים. הקמת המדינה על ידי התנועה הובילה לגירוש פלסטינים רבים והפיכתם לפליטים, תוך שינוי דמוגרפי דרמטי, וסוגיית הפליטים והזכויות הלאומיות הפלסטיניות נותרה בלב הסכסוך.
שתי נקודות ציון נוספות מדגישות את מצוקת השמאל הציוני. הראשונה, חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979, שהתרחשה תחת הנהגתו של מנחם בגין, יריבו ההיסטורי של מפלגת העבודה. בחירות 1977 סיימו את ההגמוניה של מפלגת העבודה ופתחו את הדרך לימין, אך עלייתו של בגין הובילה לשלום ולא להמשך המלחמה. הדבר מראה כי הגדרות "שמאל" או "ימין" אינן מבטיחות יכולת להגיע להסדר. השנייה, המלחמה הראשונה בעזה ב-2008-2009, כאשר אהוד ברק, מנהיג מפלגת העבודה, כיהן כשר הביטחון. תפקידו והפעולות הצבאיות באותה תקופה העלו שאלות לגבי גבולות הגישה הביטחונית של חלק מהשמאל הציוני, שכן השתייכות למחנה "מתון" לא מנעה השתתפות במדיניות שהטילה נטל כבד על אוכלוסייה אזרחית.
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
