זהות יהודית ואנטישמיות בפאנק: ספר חדש מעורר סערה

קובץ מאמרים חדש בשם "זהויות יהודיות ואנטישמיות בפאנק", בעריכת טוביאס יוהאן ואנדראס בורש, עורר מחלוקת עוד לפני צאתו הרשמית. מוציא לאור, יורג זונדרמאייר, דיווח כי הוצאת הספר "ורברכר ורלאג" קיבלה תגובות שליליות ותלונות על ספרים בנושאי יהדות ואנטישמיות בעבר. במקרה אחד, עובדי חנות אונליין אף איימו על צוות העובדים בשל פרסום על הספר.

הספר מתבסס על מחקרים קודמים, כמו "הייבי-ג'יביז ב-CBGB's" של סטיבן לי ביבר משנת 2008, שחקר את השורשים היהודיים של תנועת הפאנק האמריקאית, ו"אויי אויי אויי גוואלט! יהודים ופאנקיסטים" של מייקל קרוולנד משנת 2018. הספר החדש מרחיב את הדיון וכולל טקסטים על אנטישמיות בתרבות הפאנק, נושא שזכה להתייחסות מועטה בעבר. קרוולנד מציין כי למרות שהשורשים היהודיים של הפאנק ברורים, רק מעט להקות פאנק הדגישו את זהותן היהודית בשנותיו הראשונות. המצב השתנה ב-1981 עם עליית הפאנק היהודי בלוס אנג'לס, שחקר באופן פרובוקטיבי והומוריסטי את הזהות היהודית.

להקות כמו "גפילטע פאק", שסולנה זרק לקהל בקבוק יין קידוש, מצה ודגים מבושלים, ו"ג'יו-דרייבר", פרודיה על להקת רוק ימנית בריטית, מייצגות את התופעה. חברי להקות כמו DVMP רואים דמיון בין אידיאלים פאנק ליהדות, למשל במושג החוסן. אחרים, כמו מונטי אוט וג'ונאס אנגלמן, מתארים את הפאנק כצורה של העצמה עצמית וכדחייה של קטגוריות זהות נוקשות, מה שמעניק לו פוטנציאל ביקורתי כלפי אנטישמיות. ריצ'רד הֶל, בסיסט וסולן להקת "דה וויידוידס", אמר ב-2008 כי למרות שלא הגדיר עצמו על פי מוצאו היהודי, הוא בהחלט "יהודי עבור אנטישמי".

הספר דן גם באנטישמיות בתרבות הפאנק, שאינה תופעה חדשה. לרה דבורה מתארת את חוויותיה כישראלית בסצנת הפאנק בברלין. תרזה שטריס בוחנת את הסיבות לכך שתנועת הפאנק, למרות אופייה המשחרר, פגיעה לאנטישמיות, וטינה סנדרס מציעה הסבר פסיכואנליטי. הספר מציג גם להקות וארגונים הנאבקים באנטישמיות. שיחות עם פאנקיסטים ביקורתיים מאנטישמיות מערים שונות בגרמניה מספקות תובנות על המצב הנוכחי בסצנה. הספר זוכה לשבחים על מגוון הגישות, אך מצוין כי המחברים מסתמכים על אותם מקורות. להקות כמו "גרילה" משטוטגרט, שביקרו מגמות אנטי-ישראליות בפאנק כבר ב-2009, לא הוזכרו. קולות ביקורתיים לאנטישמיות היו קיימים בפאנק מההתחלה, והם ממשיכים לעורר פרובוקציה בסצנה עד היום.