"כמו כל מתנחל חלמנו בגיל 16 להקים חווה, אבל לנו זה לא עבר"

חוות אלונה, הממוקמת בסמוך לירושלים, הוקמה על ידי גרעין של לוחמים ופצועי צה"ל ממלחמת חרבות ברזל, במטרה לספק מרחב שיקומי ותומך עבורם. אליה שהם, אחד ממקימי החווה, מסביר כי הקונספט שונה מחוות חוסן אחרות, ומתמקד בשילוב השיקום דרך העשייה והחיבור לקרקע. שהם, ששירת במגלן וסבל מפוסט־טראומה מורכבת לאחר שחרורו, מצא בחווה את מקומו לאחר שסבב את כל המלחמה.

מיכאל יכין, בן 55, נפצע קשה בעזה בתחילת המלחמה, עבר שיקום ממושך וראה בבניית החווה "נקמה חיובית" כתיקון לזוועות ה-7 באוקטובר ולחמאס. הוא מדגיש את החשיבות הביטחונית האסטרטגית של המיקום, המשקיף על צירי תנועה מרכזיים לירושלים. יכין, שעבד בעבר במנהל האזרחי, היה שותף לניסיונות התיישבות קודמים.

ארז זר, מנופי פרת, מתגורר בבני־אדם עם משפחתו ועובד בארגון "אחריי". הוא משלב את תרומתו לחווה עם עבודתו ומשפחתו, ומציין את האתגרים הכרוכים בכך. זר איבד חברים בלחימה בלבנון ומתמודד עם השלכותיה, ורואה בחווה מקום מפלט ותמיכה למילואימניקים.

החווה, הממוקמת על כ-25 דונם של אדמות מדינה, נועדה לספק מענה לפצועי צה"ל, נפגעי פוסט־טראומה וחיילים משוחררים, ומציעה פעילויות חקלאיות, בנייה ופיתוח. המקום פתוח גם למי שזקוק לתקופות קצרות של התאווררות, ובעתיד מתוכננות סדנאות ואירועים. המייסדים מדגישים כי אין לחווה צבע פוליטי, והיא מאחדת אנשים מכל הגילאים, הדתות והרקעים.

הבנייה בחווה מתקדמת, כאשר השלד של המבנה המרכזי כבר עומד. המייסדים מתמודדים עם אתגרים פיזיים, במיוחד לאור פציעותיהם, אך רואים בכל פעולה, אפילו הנחת מסמר, חלק מתהליך השיקום. הם פועלים בשיתוף פעולה עם השכנים הערבים, תוך שמירה על גישה של השלמה הדדית, ופתחו דרך גישה נפרדת למניעת חיכוך.