העולם משתנה מהר יותר מהחוזה. גם ההסכמים צריכים להשתנות

עורך הדין אסף לפיד מסביר כי הסכמים מסחריים בעבר התמקדו בתיעוד עסקה, אך כיום, בשל שינויים מהירים בטכנולוגיה, רגולציה וגורמים גיאופוליטיים, הם צריכים להפוך למנגנון לניהול שינוי, סיכון ואי-ודאות.

לפיד מפרט כיצד שינויים אלו משפיעים על עסקאות מיזוג ורכישה, הסכמי שירותים, פיתוח וטכנולוגיה, אספקה, נדל"ן ותשתיות. הוא מדגיש כי אי-הוודאות אינה עוד סיכון חיצוני אלא חלק מהעסקה עצמה, במיוחד כאשר טכנולוגיה, כמו בינה מלאכותית, היא רכיב מהותי בעסקה.

הוא מסביר כי יש לבחון את מיקום הטכנולוגיה בעסקה, האם היא חלק מהמוצר, כלי עבודה, רכיב בפיתוח, תשתית צד שלישי או מקור לתוצרים. לדוגמה, בעסקת רכישה יש להבין את השימוש ב-AI, מערכות, מידע ותלות בספקים חיצוניים. בהסכמי שירותים יש להגדיר אם השירות ניתן על ידי עובדים או מערכת אוטומטית, ומה רמת הבקרה האנושית.

לפיד מוסיף כי רגולציה בתחומי פרטיות, סייבר, AI, שירותים פיננסיים ועוד, משפיעה ישירות על ביצוע העסקאות, עלויותיהן ואף על זהות המבצעים. סעיף הציות לדין אינו מספיק, ויש לבנות מנגנון חוזי פנימי לניטור שינויי דין, דיווח, נשיאה בעלויות התאמה והתמודדות עם דרישות ציות חדשות.

הוא מציין כי גם סיכונים גיאופוליטיים וכלכליים, כמו מלחמה, סנקציות, שיבושי שרשרת אספקה ומחסור בכוח אדם, אינם עוד תרחישי קצה אלא רקע מתמשך. המציאות הישראלית, עם אירועים כמו מלחמה וגיוס מילואים, ממחישה זאת, כאשר אירועים אלו הופכים לשגרה תפעולית עבור עסקים. סעיפי כוח עליון אינם תמיד מתאימים למצבים אלו, ויש לשקול כלים חוזיים אחרים כמו שינוי דין, hardship, התאמת מחיר, או זכות יציאה מסודרת.

לסיכום, לפיד קורא לעורכי דין מסחריים לסייע בהבנת הסיכונים, תמחורם ובניית מנגנונים שיאפשרו לעסקאות להמשיך לפעול גם כשהנסיבות משתנות. ההסכם המסחרי החדש לא ינסה לחזות כל אירוע, אלא יסדיר כיצד הצדדים יזהו שינויים, ידנו בהם, יקבלו החלטות ויבצעו התאמות או יציאה מסודרת מהעסקה.