כשהספורט נכנע לפחד והשנאה מנצחת | תוכן גולשים

החלטות של רשויות באירופה לאסור כניסת אוהדי קבוצות ישראליות למשחקים, כמו במקרה של הפועל באר שבע מול אלקמאר, הופכות לתופעה נרחבת. קבוצת אוניון סן־ז'ילואז הבלגית, למשל, תקיים את משחק הבית שלה מול באר שבע באצטדיון ריק בדיסלדורף שבגרמניה, תחת הכותרת "שיקולי ביטחון". תופעה זו, שהחלה כאירועים נקודתיים, הפכה לשיטה המרחיקה ישראלים מהיציעים באירופה, תחת לחץ של ארגונים פרו־פלסטיניים. הכדורגל הישראלי נמצא במציאות של גלות כפויה כבר שלוש שנים, כאשר נבחרת וקבוצות אינן מורשות לארח משחקים בינלאומיים בישראל ונאלצות לשחק במגרשים ניטרליים. כעת, גם במשחקי חוץ, אוהדים ישראלים הופכים לאורחים בלתי רצויים, כפי שקרה בעבר עם מכבי תל אביב מול אסטון וילה בברמינגהם, החלטה שזכתה לביקורת חריפה. ההחלטות הללו, המבוססות על חשש ממחאות והפרות סדר, מהוות כניעה לפחד ופרס לבריונות, במקום לאבטח את האירועים ולהבטיח שוויון. המצב מחלחל גם אל הדשא עצמו, כפי שהודגם במשחק נבחרת ישראל מול אירלנד, בו השוער האירי גאווין באזונו פרש מהסגל, וחבריו נמנעו מלחיצות ידיים עם שחקנים ישראלים. כאשר אופ"א ומוסדות הספורט הבינלאומיים מאפשרים הפיכת מגרשי הכדורגל לזירה פוליטית, הם פוגעים בעקרונות הספורט. במקום להגן על הזכות לשחק ולעודד ללא פחד, אירופה מעדיפה לסגור את השערים, והפחד קובע מי רשאי להיכנס לאצטדיון.