חבקי אותי, נועה: זו התכנית הכי עצובה בטלוויזיה

הטור מתחיל בסיפור אישי על כדורגלן עבר, אחיו של כדורגלן מפורסם, שסיפר על קנאתו באחיו ועל תחושת ההחמצה בקריירה שלו, וסיכם כי "הקנאה העבירה אותי על דעתי". הסיפור הזה עולה במחשבות הצופה בעת צפייה בתוכנית "דה-וויס אולסטארס" ברשת 13, המציגה זמרים שכבר היו מוכרים בעבר, אך כעת מנסים לקבל הזדמנות שנייה. הכותב מביע תמיהה על הגדרת המשתתפים כ"אולסטארס", שכן מתוך 20 המתמודדים, הוא הכיר רק חמישה, וגם זאת לאחר חיפוש בגוגל עבור חלקם. הוא טוען שהפורמט בעייתי, שכן הוא נותן במה לאמנים שהזדמנותם הראשונה חמקה, וכי אקט ההשתתפות במבחן כזה הוא משפיל עבור מי שכבר היה מוכר.

הכותב מתאר את התוכנית כ"מועדון החלומות המנופצים", ומרגיש רחמים כלפי המתמודדים, חלקם בוכים על טעויות שביצעו במהלך הביצועים. הוא מסביר כי הסיכוי של זמרים אלו להפוך לכוכבים בגיל מבוגר, לאחר שלא הצליחו בכך בשיא הקריירה שלהם, קלוש ביותר. בניגוד לעונה הרגילה של "דה-וויס", שבה השתתפו צעירים שחיפשו את הצ'אנס הראשון שלהם, בעונת ה"אולסטארס" נפגש ייאוש עם ייאוש, והתחושה היא של החמצה מראש. הכותב משווה זאת לשחקן כדורגל שמשוכנע שהיה יכול להצליח בפרמייר ליג, אלמלא פציעה או נסיבות אחרות. בסופו של דבר, לאחר 90 דקות של שידור, הצופה חש בעיקר רחמים כלפי רוב המשתתפים, גם כלפי אלו שלא הכיר קודם לכן.