"אתה יודע כמה קהל אביתר בנאי הפסיד על המילה הגסה הזאת?"

לקראת המופע שיוקדש ליצירתו בפסטיבל תל אביב ב-1 בנובמבר, המפיק המוזיקלי תמיר מוסקט מביע חששות לגבי הצורך לדבר על הבמה, למרות שהוא מודע לכך שהוא מושך תשומת לב כפרפורמר. הוא מתאר את המופע, שיכלול אמנים רבים שעבד איתם, כמו אביתר בנאי, חוה אלברשטיין, אסף אבידן ושלומי שבן, כמשהו שצריך להיות חגיגי ולא טקסי אבל. מוסקט, שמתקרב לגיל 55 ובעל קריירה של למעלה מ-40 שנה, מציין כי הוא מקבל פניות רבות לתפקידי ניהול אמנותי ואוצרות, ומספר כי בעבר סירב להצעות עבודה מריטה.

מוסקט מתייחס לשותפות ארוכת השנים שלו עם אביתר בנאי, שמתבטאת גם בהופעות משותפות. הוא מסביר שהדבק ביניהם הוא מוזיקלי, ושהעבודה המשותפת השפיעה עליהם רבות, במיוחד בהתמודדות עם כתיבת האלבום האחרון של בנאי, "שיחות שלום", שנכתב לפני אירועי ה-7 באוקטובר. מוסקט הצליח לשכנע את בנאי שחלק מהשירים עדיין רלוונטיים, גם אם נכתבו בעולם אחר, והאלבום הפך למעין אלבום של "אחרי המלחמה". הוא מציין שהשימוש במילה גסה באחד השירים גרם לאובדן קהל מסוים, אך גם הביא קהל חדש.

בנוסף, מוסקט מספר על ההחלטה של להקת בלקן ביט בוקס להפסיק סיבובי הופעות בינלאומיים עקב עייפות וריחוק מהמשפחה, ועל ההתמודדות עם חרמות וביקורות כלפי אמנים ישראלים בעקבות המלחמה. הוא מביע זעם על כך שזהות האמן פוסלת אותו, ורואה באמנים סיכוי לשפיות וגישור. הוא מתייחס גם לביקורת שספגה הלהקה על הופעה בגוש עציון, ומסביר שהם מופיעים בפני קהל שמוכן להקשיב לנרטיב שלהם.

מוסקט משתף גם בטראומה מילדותו, כאשר היה עד לתאונת רכבת קטלנית שבה נספו רבים מחבריו לכיתה. הוא מתאר כיצד האירוע עיצב את בחירתו בחיים ואת יצירתו, ומדגיש את המשך החדווה והיצירה שלו למרות הכל.