לא רק אחוז החסימה: הסיבה העצובה שבגללה בני גנץ נאלץ ללכת הביתה | נחום פרי

המאמר מאת נחום פרי טוען כי פרישתו של בני גנץ מהזירה הפוליטית אינה נובעת רק מאחוז החסימה, אלא מייצגת כישלון של גישה פוליטית רחבה יותר. פרי מסביר כי גנץ נתפס על ידי הימין כ"רל"ביסט" ועל ידי השמאל והמרכז כ"פוליטיקאי אפור שנמצא על הגדר", מה שהוביל להתרוקנות המפלגה סביבו. הכותב מבקר את הגישה המודדת פוליטיקאים רק לפי מנדטים, ומדגיש כי גנץ הצהיר על מחויבותו לאחדות, מה שנשמע כעת כפתח לתוכנית פעולה עתידית.

פרי מנתח את כישלון "מפלגות הגוש השלישי" בבחירות האחרונות, ומסביר כי הציבור עדיין לכוד במשוואה של "ביבי או לא ביבי", כאשר כל קול שאינו תומך באחת מהאפשרויות נתפס כ"קול שנשרף". הוא מאמין כי הצורך באחדות עדיין קיים ומחכה לרגע שבו יוכל להופיע, וכי ביום שאחרי נתניהו, צפוי מעבר של מצביעים למפלגות המדברות בשפת החיבור, שכן הציבור עייף מהקרעים והמחלוקות.

הכותב מביא דוגמה מהציבור החרדי, שם מפלגת "הציבור החרדי" גורפת תמיכה מאנשים שרוצים חיבור חזק יותר לחברה הישראלית, רוצים לעבוד ולהשתלב, ואף מוכנים להתגייס. שינויים אלו, לדבריו, מבשרים על שינוי עמוק שהמערכת הפוליטית טרם סופרת, מכיוון שאינם באים לידי ביטוי במנדטים. פרי מסכם כי למרות שגנץ עוזב את הזירה הפוליטית כעת, הרעיון שהוא ייצג נשאר, ומי שיבוא אחריו ימצא שהציבור כבר התקדם לכיוון זה.