תשואות האג"ח מזנקות, האירו מאבד גובה: אירופה נכנסת לעידן משברי חוב וצרפת היא רק ההתחלה

מדינות אירופה נכנסו לעידן של משברי חוב, לאחר שנים של הוצאות ממשלתיות חסרות תקדים שנועדו לשמור על שקט חברתי ופוליטי. ההוצאות החלו עם מגפת הקורונה, המשיכו עם המלחמה באוקראינה וגברו עם ההתמודדות עם האינפלציה הגלובלית. כתוצאה מכך, מדינות האיחוד נטשו את כללי אמנת מסטריכט, והגיעו ליחסי חוב-תוצר גבוהים בהרבה מהיעד של 60%. לדוגמה, יחס החוב-תוצר של צרפת עומד על 119% ושל בריטניה על 104%.

הציבור האירופי מתחיל להבין שהחגיגה הכלכלית הסתיימה, והקרבות על סדרי עדיפויות תקציביים מתחילים להתבטא ברחובות. בצרפת, הנשיא עמנואל מקרון, שאיבד את הרוב בפרלמנט, נאלץ להעביר תקציבים בצו נשיאותי ולהתקפל מול מחאות ציבוריות, מה שהוביל להעברת הקרבות לרחובות. מפלגות שוליים, כמו מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה", צוברות פופולריות עם הבטחות לשינוי מדיניות.

המהומות והכאוס באירופה משפיעים גם על התיירות. ישראלים רבים מבטלים חופשות בערים כמו פריז וברצלונה, ומחפשים יעדים חלופיים. אתרים להזמנות טיסות מדווחים על ירידה בחיפושים ליעדים אלו ועלייה בביקושים למדריד, מילאנו, סופיה, אמסטרדם, בודפשט ואתונה, וכן ליעדים מחוץ לאירופה כמו בנגקוק ואבו דאבי.

השווקים הפיננסיים מגיבים גם הם לשינוי. התשואות על איגרות חוב צרפתיות זינקו לרמות שלא נראו מזה שלושה עשורים, והן מאיימות להביא את צרפת למשבר חוב. גם תשואות האג"ח של יוון, איטליה וספרד עלו. גרמניה, שהייתה בעבר עמוד התווך של סיוע למדינות גוש האירו, מסמנת כי היא אינה מוכנה עוד לשאת בנטל לבדה, מה שמגביר את החשש מחדלות פירעון של ממשלות אירופאיות. המצב הכלכלי הגלובלי, הכולל התייקרות אנרגיה, מלחמות סחר ואוכלוסייה מזדקנת, אינו מיטיב עם האיחוד האירופי, והסכנה היא שהמערכת הפוליטית לא תצליח לנהל את המשבר.