לא מכת מוות להתיישבות, אלא להפך

מאמר שפורסם לאחרונה טען כי התיקון המתוכנן ללוח 2 (תיקון 5 לתמ"א 35) מהווה "מכת מוות להתיישבות הכפרית". הכותבים, ד"ר ענת רוט ומנכ"ל פורום שילה, עו"ד בנצי ליברמן, דוחים טענה זו וטוענים כי התיקון הוא ברכה להתיישבות.

לדבריהם, פורום שילה העלה בשנת 2021 את הבעייתיות של לוח 2, הקובע תקרה קשיחה לגידול יישובים כפריים, ואף הציג זאת לשרת הפנים דאז איילת שקד, שכינתה את המנגנון "הספר הלבן". הדרישה המקורית הייתה לבטל את התקרה ולאפשר צמיחה טבעית, בדומה ליישובים לא-יהודיים. מערכת התכנון, לעומת זאת, החליפה את לוח 2 במנגנון אחר, שתוצאתו רחוקה מהמצופה, אך עדיין אינה "מכת מוות".

התיקון המוצע מבטל למעשה את התקרה הקיימת של 300-500 יחידות דיור (יח"ד) ומעלה אותה אוטומטית ל-700 יח"ד, עם אפשרות להגיע ל-1,000 יח"ד בגליל ובנגב באישור ועדה מחוזית, ואף ל-1,400 יח"ד באישור המועצה הארצית לתכנון. שינוי זה, בשילוב עם הרחבת חוק ועדות הקבלה, יוצר הלימה ומכפיל כמעט את פוטנציאל הקליטה ביישובים רבים.

הכותבים מציינים כי דרישות דמוגרפיות, פרוגרמטיות וסביבתיות נדרשו גם בעבר, אך תיקון 5 מנסה לייצר מסמך יישובי ואמות מידה אחידות. הם מסבירים כי דרישת הצפיפות של שלוש יחידות לדונם משפרת את המצב לעומת דרישות קודמות, וכי הצורך בדירות קטנות קיים עבור אוכלוסיות מגוונות. למרות שהתיקון אינו מושלם, הוא מהווה התקדמות ולא נסיגה.

עם זאת, הם מדגישים כי כל עוד תמ"א 35 קובעת את מסגרת הפעולה ומוסדות התכנון פועלים על פי ערכים של צמצום התיישבות כפרית וריכוז אוכלוסייה בערים, שום תיקון לא יביא לתוצאה הרצויה. לכן, לצד אימוץ תיקון 5, יש לפעול להחלפת תמ"א 35 בתוכנית מתאר ארצית חדשה שתשנה את המדיניות התכנונית והקרקעית של ישראל.