מה שהבנתי בפריז ב-2015 - וממדאני מסרב להבין היום | צביקה קליין

המאמר, שנכתב על ידי צביקה קליין, מתייחס לאלימות בצרפת ולתגובותיה, ומשווה אותן למצב בארצות הברית, תוך שהוא מבקר את תגובתו של ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני. קליין מתאר כיצד בעקבות פיגועים בצרפת ב-2015, הוא חווה באופן אישי כיצד יהודים הופכים למטרה, כאשר הכיפה שעל ראשו הפכה אותו לנציג של ישראל בעיני התוקפים. הוא מציין כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני נודד למקומות כמו פריז וניו יורק, שם הוא פוגש יהודים במקום גורמים ישראליים רשמיים, והופך אותם לנציגים של ישראל שנדרשים לתת דין וחשבון.

קליין מתאר אירוע ב-2015 בפריז, בו צעד ברחובות עם כיפה וציצית, וחווה קללות ואיומים מצד אנשים, כאשר אחד מהם צעק "תחי פלסטין". הוא מדגיש כי לא אמר דבר על ישראל, אך הכיפה הספיקה כדי להפוך אותו למטרה. הוא גם מתייחס לאירוע באוגוסט 2024, בו הוצתו מכוניות מחוץ לבית כנסת בלה גראנד-מוט בצרפת, וטוען שהמחבל הודה שביצע את הפיגוע מתוך תמיכה בפלסטינים ורצון לעורר תגובה מישראל, אך הכחיש כוונה להרוג. קליין מבקר את ההיגיון של הצתת בית כנסת בדרום צרפת כדי להשפיע על החלטות בירושלים, ומציין כי המתפללים אינם קשורים למדיניות ישראל.

בנוסף, קליין מתייחס למחקר על תלמידים יהודים בצרפת, שסיפרו על לחץ מצד חבריהם לכיתה לתת דין וחשבון על מדיניות ישראל, וחלקם בחרו להסתיר את יהדותם. הוא מבקר את ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, על תגובתו להפגנה מחוץ לבית כנסת במנהטן, בה קראו להפוך את האינתיפאדה לעולמית. לדברי קליין, ממדאני הסתייג מהקריאות אך הוסיף כי "אין להשתמש במרחבים קדושים לקידום פעילויות המפרות את החוק הבינלאומי", מה שפורש על ידי אנשיו כרמז לפעילות התיישבות מעבר לקו הירוק. קליין טוען כי זוהי דרישה מיהודים לתת דין וחשבון על מדיניות ישראל, וכי מותר למחות נגד מדיניות ישראל, אך יהודים צריכים להיות מסוגלים להיכנס לבית כנסת ללא איום, וראש עיר צריך לגנות זאת באופן חד משמעי.

קליין מסכם כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפך לחלק משגרת החיים בצרפת ובניו יורק, וכי ילדים בפריז ובניו יורק צריכים להכיר יהודים כשכנים לפני שילמדו שכל יהודי הוא כתובת לנקמה בישראל. הוא מקווה שהתגובה של אמו של ילד שפחד ממנו בפריז ב-2015 הייתה חיובית, ומדגיש כי תמיכה בפלסטינים אינה מחייבת התגעגעות לשנים האפלות של האינתיפאדה השנייה.