הגיע הזמן להכריז על התארגנויות טרור יהודי בגדה כארגוני טרור

לאחר אירועים חוזרים של התפרעויות אלימות מצד קיצונים יהודים בשטחים, עולה הצעה להכריז על התארגנויות אלו כארגוני טרור. אירוע אחרון כלל סיכול ניסיון של צה"ל להחזיר משפחה פלסטינית לביתה בכפר ג'אלוד, לאחר שנעקרה בשל התנכלויות. למעלה ממאה פורעים חסמו צירים, תקפו כוחות ביטחון ופגעו ברכוש פלסטיני, כולל הצתות. ראש הממשלה גינה את האירוע וקרא לרשויות למצות את הדין עם הפורעים, ושר הביטחון, ישראל כץ, ציין את חומרת המעשים.

המאמר מציע כי הגינויים אינם מספיקים, וכי יש צורך במיצוי הכלים החוקיים למאבק בטרור יהודי. מוצע לשקול מחדש את ביטול השימוש בצווי מעצר מנהלי נגד יהודים, שהתקבל לפני כשנתיים, וכן להכריז על התארגנויות של פורעים כארגוני טרור. החוק למאבק בטרור מגדיר ארגון טרור כ"חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת" המבצע או פועל לביצוע מעשי טרור, וכן "ארגוני מעטפת" המסייעים לארגוני טרור.

הסמכות להכריז על ארגון כארגון טרור נתונה לשר הביטחון, לבקשת ראש שב"כ או רשות ביטחון אחרת, ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לאחר הכרזה זמנית, לארגון זכות שימוע בפני ועדה מייעצת, ולאחר מכן השר יכול להפוך את ההכרזה לקבועה. הכרזה כזו גוררת איסורים פליליים על העברת רכוש, חברות בארגון, ומילוי תפקיד בו, וכן מתן שירותים או הספקת אמצעים לארגון.

התפיסה העומדת מאחורי כלים אלו היא שרדיפה אחר טרוריסטים בודדים אינה מספיקה, ויש צורך לטפל בארגונים באופן מערכתי, כולל ייבושם הכלכלי. למרות קשיים אפשריים בזכויות אדם, כמו פגיעה בזכות ההתאגדות וחופש הביטוי, הסדר זה מקובל במדינות דמוקרטיות. בישראל, תנועות "כך" ו"כהנא חי" הוכרזו כארגוני טרור ב-1994, הכרזה שעדיין תקפה.

המאמר מסביר כי הכרזה על התארגנות כארגון טרור תקל על המאבק בכך שתאפשר העמדה לדין של חבריה גם ללא הוכחת השתתפות בפעולה ספציפית, ותאפשר תפיסת רכוש המשמש את הארגון באופן כללי. כמו כן, ניתן יהיה להקפיא כספים ולתבוע גורמים המספקים אמצעים להתארגנויות אלו. הכותב, ד"ר לירון ליבמן, מעלה ספק לגבי נכונות הממשלה הנוכחית לנקוט צעדים אלו, לאור אפשרות שגורמים המקורבים אליה מספקים אמצעים להתקפות אלו, ומצפה להסבר ענייני מדוע אמצעים יעילים נגד טרור פלסטיני אינם מופעלים נגד טרור יהודי.