שקרים מהסוג השלישי

המאמר דן בשלושה סוגי שקרים ובהתמודדות הראויה עם כל אחד מהם, תוך ביקורת על האופן שבו התקשורת מתמודדת עם אמירות שקריות של פוליטיקאים. הסוג הראשון של שקרים נוגע לעובדות נקודתיות, כמו טענת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי לא התריעו בפניו על כוונות חמאס לתקוף. הכותב טוען שהאמת הפוכה, שנתניהו קיבל התרעות רבות והיה זה שטען שחמאס מורתע. התגובה המתאימה לשקרים מסוג זה היא בדיקה מהירה ופרסום של הפערים בין השקר למציאות.

הסוג השני של שקרים נועד לשנות תודעה וליצור מציאות אלטרנטיבית, כמו מסכת השקרים שמטרתה להצדיק את המלחמה בעזה. במקרים אלו, הפרכת השקר הספציפי אינה אפקטיבית, שכן השקרן פשוט עובר לשקר אחר. התגובה הראויה היא לתקוף את הנרטיב השלם שמאחורי השקר, למשל על ידי הזכרת מימון חמאס על ידי נתניהו.

הסוג השלישי והבוטה ביותר של שקרים, כמו טענת דונלד טראמפ על גודל קהל השבעתו, אינם נועדו לאמונה אלא להפגנת נאמנות. שקרים אלו, כמו תיאוריות קונספירציה על יאיר גולן, מופרכים ואינם דורשים בדיקה. התגובה המתאימה להם היא צחוק והצבעה על היותם חלק מנרטיב שלם, ולא ניסיון להפריכם, שכן הדבר רק מחזק את שימושיותם בעיני השקרן.