האיום הוא לא הנהגים הערבים, אלא הגזענות והאלימות כלפיהם

פרשנים בערוץ 14 טוענים כי נהגי אוטובוס ערבים מהווים "איום ביטחוני" ו"פצצה מתקתקת" בשל התנהלותם בכבישים ובכלפי נוסעים. אולם, הכתבה טוענת כי האיום המשמעותי ביותר על התחבורה הציבורית בישראל אינו זהותם הלאומית של הנהגים, אלא הגזענות והאלימות שהם חווים מצד הנוסעים. תופעות אלו, יחד עם הזנחה מערכתית, גורמות לירידה בשימוש בתחבורה הציבורית, העומד כיום על 15% בלבד מהאוכלוסייה.

קיים מחסור של כ-5,000 נהגי אוטובוס בישראל, כשליש מהנהגים עוזבים במהלך שנת העבודה הראשונה. הסיבות לכך כוללות שעות עבודה ארוכות, שכר נמוך, ותנאי עבודה קשים. גורם מרכזי לעזיבה הוא אלימות יומיומית, מילולית ופיזית, מצד נוסעים, לעיתים קרובות על רקע גזעני. סקר של ארגון נהגי התחבורה הציבורית מצא שכמחצית מהנהגים עברו תקיפה פיזית, ורובם אינם חשים בטוחים במקצוע.

בירושלים, שם כ-70% מנהגי האוטובוסים הם ערבים, האלימות מחמירה את המחסור בנהגים ועלולה להביא לקריסת התחבורה הציבורית בעיר. באוגוסט 2026 נרשם שיא בתקיפות עובדי תחבורה ציבורית ברחבי הארץ, כולל מקרים בהם נהגים הותקפו על רקע גזעני. נהגים מדווחים על קריאות גזעניות, יריקות ועלבונות, חלקם כחלק מטרנדים ברשתות החברתיות. תקיפות הנהגים מסכנות גם את חיי הנוסעים.

הטיפול המשטרתי בתקריות האלימות אינו מספק, ו-94% מהתיקים נגד תוקפים נסגרים. האלימות הגזענית מחריפה את המחסור בנהגים, מה שמאלץ את החברות לגייס נהגים בהכשרה קצרה ובלתי מספקת, ופוגע באיכות השירות. שרת התחבורה מירי רגב טרם גינתה את ההסתה נגד הנהגים הערבים, למרות הצהרותיה על "אפס סובלנות" כלפי תוקפים. הממשלה אינה מכירה בנהגים כעובדי ציבור, אינה משפרת את שכרם או את הטיפול המשפטי בתוקפים, מה שמעמיק את המשבר.

הכתבה קושרת את דברי ההסתה בערוץ 14 לתקריות האלימות בשטח, ומציינת כי חלק ממסרי הערוץ מהדהדים את מסרי הממשלה. התעלמות מהבעיה והפניית הביקורת על כשלי התחבורה הציבורית אל העובדים עצמם נוחים יותר לשרת התחבורה מאשר התמודדות עם ביקורת הנוסעים. תחבורה ציבורית איכותית חיונית למוביליות חברתית, חיזוק הפריפריה וביטחון אישי, ונדרשת קריאה ברורה נגד ההסתה למען ביטחון העובדים.