בין ספרא לסייפא

השר בצלאל סמוטריץ' תוקף את הפועלים לגיוס חרדים, מכנה אותם "שקרנים" וטוען שקמפיין הגיוס הוא כזב. הוא משבח את חוק הגיוס של ח"כ ביסמוט, אך נראה כי אינו מכיר את פרטיו, שכן החוק אינו עונה על צורכי הביטחון, מפקיד את ההכרעה בידי רבנים, מרחיב את הגדרת "חרדי" ומבטל סנקציות כלכליות. מטרת החוק, כפי שמוגדרת בו, היא "הסדרת מעמדם של לומדי התורה" ולא גיוס.

סמוטריץ' מציב שני תנאים לגיוס חרדים: קבלת לגיטימציה מההנהגה החרדית וגיבוש תוכנית לאומית לגיוס. אולם, הוא מתעלם מהתבטאויות נגד גיוס של הנהגה זו, כמו זו של הרב לנדו, ואינו מציג תוכנית פעולה קונקרטית לגיוס, למרות שבידו האפשרות להעביר תקציבים.

המאמר מבקר את סמוטריץ' על התעלמותו מהצורך הדחוף בלוחמים סדירים, וטוען כי גיוס חרדים יכול לספק מענה לצורך זה. הוא מציין כי הצבא כבר הקים מסגרת לחימה המותאמת לאורח החיים החרדי, אך סמוטריץ' מזלזל בהישג זה. כמו כן, נטען כי שלילת הטבות היא תמריץ משמעותי לשינוי.

המאמר גם מבקר את סמוטריץ' על האשמתו את ח"כ יולי אדלשטיין בטרפוד הסכמות, תוך התעלמות מהלחץ שהופעל על אדלשטיין לחתום על חוק הגיוס מול דרעי. נטען כי סמוטריץ' מתעלם מהשאלה המהותית מדוע הציבור המשרת נדרש לממן את מי שמסרבים לשאת בנטל.

לבסוף, נחשפת עסקה פוליטית מאחורי דברי סמוטריץ': תמיכה חרדית בהתיישבות תמורת ויתור על גיוסם. המאמר מסכם כי ברית הנשענת על אינטרסים מגזריים עלולה להתגלות כברית אכזב, וכי חיזוק ההתיישבות מחייב צבא חזק, ולא ניתן לחזק זרוע אחת ולהחליש את השנייה.