מרוב רצון להתחבר לתפילה, דתיים מסוימים שוכחים להתפלל

מאמר דעה מאת הרב חיים נבון מבקר את הגישה הרווחת בציונות הדתית המדגישה כנות דתית עד כדי פגיעה במסורת. נבון טוען כי בעוד כנות היא מעלה חשובה, הגישה הנוכחית מובילה לשלושה שיבושים בתפילה ובמנהגים דתיים: ניפוח, מחיקה ותזמור.

השיבוש הראשון, "ניפוח", מתבטא בהארכת טקסים דתיים, כמו חופות, מעבר לנדרש, מתוך רצון לבטא את כל רחשי הלב האישיים והאותנטיים. נבון משווה זאת לניסיון להדביק פרוסות מלפפון על עוגת קצפת, וטוען כי הטקסים המסורתיים עברו ליטוש של מאות דורות ואין להתעלות עליהם.

השיבוש השני, "מחיקה", בא לידי ביטוי בהתכחשות קלה דעת למסורות ולפיוטים עתיקים, במיוחד פיוטי הסליחות של יהודי אשכנז. נבון מציין כי הדור הנוכחי מקצר את הפיוטים ואף מחק אותם כמעט לחלוטין מבתי הספר, תוך העדפת פיוטי עדות המזרח. הוא מבקר את הזלזול בפיוטים "לא רלוונטיים" המתארים סבל וטבח, וטוען כי הם רלוונטיים מתמיד, במיוחד לאור אירועי השנה האחרונה.

השיבוש השלישי, "תזמור", מתייחס להפיכת התפילה לשירה בציבור, כאשר המוזיקה תופסת מקום מרכזי על חשבון התוכן והמילים. נבון טוען כי התרבות היהודית היא תרבות של מילים, וכי בתי כנסת רבים מתמקדים ב"חיבור" דרך שירים, ושוכחים להתפלל. הוא מבחין בין מוזיקה המשתלבת בתפילה מתוך רגישות לבין שירה שהופכת לתחליף לתפילה, ומציע שבמקום לוותר על שיחה עם ה', יש לומר בכנות על הקושי ולהתפלל.

המאמר מתייחס גם לבדיחה עתיקה על יהודי פשוט שצעק בבית הכנסת "ריבונו של עולם, תן לי פרנסה!", ומנגיד זאת עם התפילות הנרגשות של פעם, שבהן הצליחו לגשר על הפער בין המילים ללב, לעומת תפילות "דלות" ו"מגומגמות" כיום.