נתניהו, פרס וגולדה: 15 פעמים שהתרבות סגרה חשבון עם השלטון

המאמר סוקר 15 יצירות תרבות ישראליות, החל משנות ה-50 ועד ימינו, אשר התייחסו באופן ביקורתי או סאטירי לשלטון ולפוליטיקה בישראל. היצירות, הכוללות שירים, סרטים, מחזות ותוכניות טלוויזיה, שאבו השראה מהמציאות הפוליטית והתמודדו עם נושאים כמו שחיתות, עסקנות מפלגתית, יחסי שלטון-ציבור וביקורת על מנהיגים.

בין הדוגמאות הבולטות נמנים השיר "הפשפש" של חפר שביקר את פרס, הסרט "סאלח שבתי" של קישון שחשף את אבסורד שיטת הבחירות, המחזה "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין שחזה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים, ותוכניות טלוויזיה כמו "ניקוי ראש" ו"החרצופים" שהציבו מראה מול החברה והממשלה.

המאמר מדגיש כיצד יצירות אלו, גם אם לא תמיד הביאו לשינוי מיידי, הצליחו להשפיע על השיח הציבורי, להעלות שאלות נוקבות ולבקר את הממסד הפוליטי באופן חכם ואלגנטי. הוא מציין כי תוכניות כמו "ארץ נהדרת" ו"פולישוק" ממשיכות את המסורת הזו, ומציגות את הפוליטיקאים כמי שדואגים בעיקר לעצמם ולמעמדם.

בנוסף, מוזכרים שירים כמו "מחכים למשיח" של שלום חנוך, המבקר את הציבור עצמו על תמימותו, ו"פרצופה של המדינה" של יאיר ניצני, המתאר פוליטיקאי-עסקן המונע מאינטרס אישי. המאמר מסכם בכך שהתרבות הישראלית שימשה לאורך השנים כלי חשוב לביקורת על השלטון, והפכה דמויות פוליטיות לסמלים תרבותיים שניתן להשתמש בהם להבעת עמדות ותפיסות עולם.