"ישבתי שנים לבד בבית. ילדים כמוני צריכים לדעת שהם שייכים"
נעמה בר לב, נערה בת 17 וחצי עם הנמכה קוגניטיבית, מתמודדת עם קשיים חברתיים ותעסוקתיים אך שואפת להגשים את חלומה להיות שחקנית. לאחר שחוותה דחייה בחיפוש עבודה, היא מצאה תחושת שייכות וביטחון דרך הצטרפותה לצופי גן יבנה. נעמה מבקשת מהחברה להכיל אותה ואחרים כמוה, ולאפשר להם להשתלב בעולם האמיתי.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- נעמה בר לב, נערה עם הנמכה קוגניטיבית, נאבקת להשתלב בחברה ולמצוא עבודה.
- הוריה של נעמה נאבקים להגן עליה מפני תיוג חברתי ומערכת החינוך.
- הצטרפותה של נעמה לצופי גן יבנה העניקה לה תחושת שייכות וביטחון.
- נעמה שואפת להגשים את חלומה להיות שחקנית ולהשתלב בעולם האמיתי.
- נעמה קוראת לחברה לקבל אותה ואחרים כמוה, ולהכיר בכך שהם אינם שקופים.
נעמה בר לב, נערה בת 17 וחצי עם הנמכה קוגניטיבית, מתמודדת עם קשיים בלימודים, בקריאה ובכתיבה, אך מפגינה נחישות רבה להגשים את חלומה להיות שחקנית. היא לומדת בבית הספר "התומר" לחינוך מיוחד, אך שואפת להשתלב בחברה הרגילה. נעמה מתארת את תחושת השקיפות והדחייה שחוותה כשחיפשה עבודה, ואת הקושי להשתלב חברתית בשל אבחנתה.
הוריה של נעמה, כרמית וערן, מתארים את המאבק המתמשך שלהם להבטיח לה מעטפת תומכת, תוך שהם מנסים להגן עליה מפני תיוג חברתי. הם מספרים על ההתמודדות עם מערכת החינוך, על הצורך להילחם על מידע ועל ההחלטה להימנע משימוש במונחים כמו "צרכים מיוחדים" או "מוגבלות" כדי לא להגביל את תפיסתה העצמית.
נקודת מפנה משמעותית בחייה של נעמה הייתה ההצטרפות לשבט הצופים בגן יבנה, שם מצאה תחושת שייכות וביטחון. למרות קשיים ראשוניים, תמיכת המדריך יהלי וחברותיה, כמו עדן, סייעו לה להשתלב. מחנה הקיץ של הצופים היווה עבורה חוויה מכוננת, שבה הרגישה לראשונה "רגילה" וזכתה לתמיכה צמודה מהוריה ומחבריה.
נעמה מבקשת מהחברה הישראלית להכיל אותה ואחרים כמוה, ולאפשר להם להשתלב בעולם האמיתי, לעבוד ולעשות טעויות. היא שואפת להתגייס לצה"ל ולהיות שחקנית בתיאטרון צבאי, ומדגישה את חשיבות ההכרה בכך ש"אנחנו לא שקופים, אנחנו פה". היא מאמינה שלכל אחד יש תפקיד בעולם וקוראת לילדים המתמודדים עם קשיים להבין שהם שייכים ולהיות גאים בעצמם.
מוזכרים