"בצבא אמרו לי שאנחנו לבד. הבית ממול נשרף והיינו הבאים בתור"

משפחת וינטרוב, המתגוררת בקיבוץ חולית שבעוטף עזה, משתפת בחוויותיה לפני, במהלך ואחרי אירועי ה-7 באוקטובר. יוליה ואלכס, שעלו לישראל מאוקראינה ומאוזבקיסטן בהתאמה, הכירו בנעוריהם והקימו את ביתם בקיבוץ לפני 13 שנה, מתוך רצון לחינוך קיבוצי וקהילתי.

במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר, המשפחה שהתה בממ"ד במשך 14 שעות. אלכס, שהיה בחוץ בדקות הראשונות, הבין את חומרת המצב. הוא סיפר כי קיבל מסר מאחד אנשי הקשר שלו בצבא: "אלכס, אתם לבד. אף אחד לא יבוא. תדאגו לעצמכם". הבית הסמוך נשרף, והמשפחה ניצלה בנס.

לאחר האירועים, הקיבוץ פונה לעין גדי למשך שנה. משפחת וינטרוב עברה תקופות שונות, כולל שהות באופקים וברביבים, לפני שחזרה לקיבוץ לפני כחודשיים וחצי, ביום ה-1,000 לפינוי. הבית ספג נזקים פיזיים ודורש שיפוץ מקיף, אך יוליה הדגישה כי "לא הייתה שאלה אם לחזור, גם אם זה באמצע חפירות, אבק ובורות, זה הבית".

אלכס, העוסק בפיתוח ארגוני ומתמקד בחוסן ורווחה, פעיל גם ביוזמות לשיקום העוטף, כולל הקמת תנועת 'עתיד לעוטף'. יוליה מכהנת כיו"ר הקליטה בקיבוץ, פועלת להחזרת תושבים ובניית בתים חדשים. למרות האתגרים הפיזיים והרגשיים, המשפחה רואה פוטנציאל בחיים בקיבוץ, ומדגישה את הקהילה ואיכות החיים.

הם מציינים כי למרות שקיים ביקוש לבתים בעוטף, ההיצע נמוך, ורוב התושבים טרם חזרו לקיבוץ. המשפחה מדווחת שהיא מסתדרת כלכלית, אך הוצאות השיפוץ והטיפולים היו עצומות. הם מתארים את החיים בקיבוץ כטובים, עם קהילה, מרחבים ופוטנציאל, ומקווים שהקיבוץ יתמלא מחדש.