האלימות אינה גזירת גורל: קריאה לשינוי בחברה הערבית
תורגם ותומצת מתוך Panet על ידי baba
מוסטפא עבד אל-פתאח, האמן הכללי של האיגוד הכללי של סופרים פלסטינים, הכרמל 48, השתתף בכנס בעכו בנושא התנגדות לאלימות בחברה הערבית. הוא טען כי האלימות אינה גזירת גורל, אלא תוצאה של מזימה נגד החברה הערבית. עבד אל-פתאח הדגיש את תפקידם של סופרים ואנשי רוח במאבק נגד האלימות, וקרא להפוך את כוח הנשק לכוח של מחשבה ואינטלקט. הוא הצביע על גורמים חברתיים וחינוכיים להסלמת האלימות וקרא לצעירים לזרוק את הנשק ולבנות עתיד משותף.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- מוסטפא עבד אל-פתאח: האלימות בחברה הערבית אינה גזירת גורל אלא מזימה.
- הכנס בעכו, שאורגן על ידי ד"ר חביב נאצר, עסק בהתנגדות לאלימות בחברה הערבית.
- עבד אל-פתאח קרא לסופרים להילחם ברעיון האלימות לפני שהמשטרה תפעל נגד כלי נשק.
- הוא הצביע על גורמים חינוכיים וחברתיים כסיבות להסלמת האלימות.
- הקריאה לצעירים: לזרוק את הנשק ולבנות עתיד משותף המבוסס על זהות ותרבות.
מוסטפא עבד אל-פתאח, האמן הכללי של האיגוד הכללי של סופרים פלסטינים, הכרמל 48, השתתף לאחרונה בכנס הראשון בנושא "התנגדות לאלימות בחברה הערבית" שהתקיים בעכו. הכנס אורגן על ידי אגודת "נחיה בכראמה בלא ענף" בראשותו של ד"ר חביב נאצר. עבד אל-פתאח הציג בכנס מאמר שנועד להרחיב את הדיון על תופעת האלימות בחברה הערבית, תוך הדגשה כי האלימות אינה גזירת גורל או גורל בלתי נמנע.
במאמרו, שהוצג כהרחבה לדבריו בכנס, הדגיש עבד אל-פתאח את הפער בין האלימות הרווחת לבין ההיסטוריה והתרבות העשירה של העם הפלסטיני. הוא השתמש בדוגמאות מהספרות, כמו יצירותיהם של ע'סאן כנפאני ומחמוד דרוויש, כדי להמחיש את עוצמת הזהות והמורשת התרבותית. עבד אל-פתאח טען כי החברה הערבית היא קורבן של מזימה ושל מלחמה סמויה שמטרתה לפגוע בה, וכי האלימות אינה מייצגת את ערכיה הבסיסיים.
עבד אל-פתאח קרא לשינוי תפיסתי, והדגיש את תפקידם של סופרים ואנשי רוח במאבק נגד האלימות. הוא טען כי יש להילחם ברעיון האלימות בראש ובראשונה, עוד לפני שהמשטרה תפעל להחרמת כלי נשק. לטענתו, אם המשטרה או הרשויות אינן מצליחות למגר את האלימות, או אף משתפות פעולה עמה, הרי שהסופר, באמצעות כוחה של המילה הכתובה, יכול להילחם ברעיון האלימות ולמנוע את התפשטותו. הוא קרא להפוך את כוח הנשק לכוח של מחשבה ואינטלקט.
הוא הצביע על גורמים אפשריים להסלמת האלימות, כגון הזנחת החינוך על ידי בתי הספר, היעדר תוכניות חינוכיות על ידי הרשויות המקומיות, יציאת נשים למעגל העבודה ללא תמיכה מספקת, בניית מבנים מפוארים על חשבון בניית האדם, והחלפת ערכים מסורתיים בכסף. עבד אל-פתאח קרא להפוך את סיפורי הקורבנות לחלק מזיכרון קולקטיבי, ולהדגיש את חשיבותה של שפת הדיאלוג על פני שפת הרצח. הוא קרא לצעירים לזרוק את הנשק ולבנות יחד עתיד טוב יותר, המבוסס על זהות לאומית ותרבותית, במקום להמשיך בדרך ההרס והאלימות.
מוזכרים