״אגממנון״ בתיאטרון הקאמרי: טרגדיה יוונית כמותח פוליטי-קיצוני

המחזה ״אגממנון״ מאת אייסכילוס, בעיבודם של הבמאית עירית רובינשטיין והמחזאי שחר פינקס, מוצג בתיאטרון הקאמרי בגרסה נועזת וחדשנית. במקום עיבוד נאמן למקור או עדכון שטחי, הצוות היצירתי בחר להסיר את המוטיבים המיתולוגיים, לבטל את מקהלת הזקנים ולהעביר את כל העלילה למטוס ממשלתי. המלחמה המתמשכת והשבויים שנלקחו על ידי הטרויאנים מחליפים את זעם האלה ארטמיס, ונמל אאוליס הופך לתא מעצר הדוק, בו הדמויות מנסות למצוא פתרון למשבר בלתי צפוי.

הגרסה החדשה מתחילה בהצהרה תקשורתית כושלת של ראש הממשלה אגממנון (דרור קרן), המפורשת על ידי הטרויאנים כהסכמה להחליף את בנו היחיד אורסט (יונתן חורנצ'יק) בשבויים אכאים. הטרויאנים מסכימים להצעה, ומרגע זה מתחיל מרוץ נגד הזמן בגובה 30,000 רגל. ההחלטה כיצד לצאת מהמצב העדין חייבת להימצא לפני נחיתת המטוס. כך, המיתוס העתיק על גורל, הקרבה ונקמה הופך למותחן פוליטי מותח, כמעט קולנועי, בו שיקולים של טובת המדינה מחליפים את רצון האלים.

העיצוב המרחבי של ערן עצמון הוא לב המחזה. תא הנוסעים המבודד של מטוס מנהלים, הטס בחשיכה בגובה עשרת אלפים מטר, יוצר תחושת קלאוסטרופוביה קיצונית. המשטחים הקרים, האור הקשיח והרעש המונוטוני של המנועים מדגישים את חוסר המוצא של הדמויות ואת הריחוק בינן לבין העולם שבחוץ. במרכז המערכת הסגורה הזו עומד אגממנון, בגילומו של דרור קרן, שחקן המוכר בעיקר מתפקידים קומיים, אך מפגין יכולת דרמטית מרשימה. הוא מגלם מנהיג פוליטי שבור, מפוחד, המתמודד עם ההשלכות הקשות של החלטותיו.

קליטמנסטרה, בגילומה של מיכל אוריאל, נושאת את רוח הטרגדיה היוונית, והסצנות הדרמטיות האחרונות נשענות עליה. רות אסרסאי בתפקיד קליאו, יועצת פוליטית או כוהנת עליונה, מייצגת את קול הגורל והאמונה בסימנים אלוהיים. המחזה מהדהד באופן מטריד את המציאות הישראלית, עם נושאים כמו מלחמה מתמשכת, שבויים, מחיר הניצחון האשלייתי והקרבת קורבנות אדם. ההפקה נמנעת מקתרזיס קלאסי, ומשאירה את הצופה במבוי סתום אקזיסטנציאלי, מבין שהקטסטרופה האמיתית אינה המוות, אלא הרגע בו החלטות לא אנושיות הופכות לנורמה.