התערבות הדת והלאומיות בפוליטיקה: הגורם המרכזי למלחמות וסכסוכים

עורך דין זכי כמאל כותב כי ההתפתחויות המואצות בזירה הישראלית, האזורית והעולמית, במיוחד סביב יום השנה השלישי לטבח ה-7 באוקטובר, משפיעות על הבחירות בישראל. הוא מצביע על התנהלות מתנחלים בגדה המערבית וניסיונות התיישבות בדרום סוריה, לצד אירועים כמו ניסיון חטיפת מטוס פליי דובאי, תכנון פיגוע על ידי מרצה באוניברטת בר-אילן נגד אזרחים ערבים, והמשך הלחימה בין החות'ים לסעודיה. הוא מוסיף כי פסילת מועמדים לכנסת, כמו במקרה של סמי אבו שחאדה, נובעת מהקצנה לאומית ופוליטית בישראל לאחר ה-7 באוקטובר.

המאמר טוען כי הסכנה טמונה בשילוב בין קיצוניות דתית ולאומית לבין מדיניות יומיומית וקמפיינים בחירות, כאשר הפן הדתי הופך לחוט המקשר בין אירועים אלו. הדבר מעצב את הפוליטיקה, מרחיק אותה מהיגיון ודיון, ומעביר את השיח מבחירה פוליטית לדיכוטומיה של "נכון מול שגוי" או "טוב מול רע". הדבר מקשה על השגת פשרות פוליטיות, כפי שמשתקף מהתגובות לרצון הנשיא הרצוג להרכיב ממשלת אחדות. השימוש בסמלים וטקסטים דתיים, וביקורי אנשי דת, מעניקים לגיטימציה מוסרית ודתית למועמדים, והופכים את התמיכה בהם לחובה לאומית או דתית, במיוחד עבור מפלגות דתיות בעלות יכולת גיוס גבוהה.

הכותב מזהיר מפני "פוליטיזציה של הדת" ו"דת של הפוליטיקה", ומציין כי השיח הדתי-פוליטי מוביל לשיח של "נכון מול שגוי" או "טוב מול רע", מה שמצמצם את מרחב הדיון, הפלורליזם והמתינות. הוא מציין כי התגובות לרצון הנשיא הרצוג להרכיב ממשלת אחדות, הכוללת את נתניהו ואיזנקוט, מעידות על הקושי להגיע להסכמה. הוא מוסיף כי התערבות הדת משפיעה על דעת הקהל והתנהגות הבוחרים, באמצעות שימוש בסמלים דתיים וביקורי אנשי דת, המעניקים לגיטימציה מוסרית ודתית למועמדים, והופכים את התמיכה בהם לחובה לאומית או דתית.

המאמר טוען כי הממדים הדתיים תמיד היו נוכחים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך הפכו לדומיננטיים בעשור האחרון, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר. הוא מתאר את המעבר מהסכסוך הלאומי-פוליטי המקומי למאבק בעל אופי דתי-אידיאולוגי, כאשר אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה עם חיזבאללה הם ביטויים לכך. הדבר נובע, בין היתר, מכישלון הפלגים הליברליים והחילוניים הפלסטיניים לשפר את חיי האוכלוסייה, ומהתחזקות תנועות אסלאמיות כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי. הדגש על ירושלים והמסגד אל-אקצא הפך לגורם מרכזי, כאשר הפלסטינים רואים בפעולות ישראל ניסיון לשנות את הסטטוס קוו. "חרב ירושלים" ב-2021 ו"מבול אל-אקצא" ב-2023, שהוגדר כתגובה להפרות במסגד אל-אקצא, העניקו למאבק מימד קדוש.

המאמר מצביע על עלייה חזקה של זרמים דתיים-לאומיים יהודיים בישראל, המכונים "מפלגות הציונות הדתית", וכן מפלגות ימין קיצוני, שהגיעו לעמדות מפתח. מניעיהם הם דתיים, הרואים בכיבוש השטח והקמת התנחלויות חובה דתית ותורתית, ולא צורך ביטחוני או פוליטי. הם רואים בפלסטינים "זרים" שאין להם זכות על אדמות פלסטין, אלא רכוש היסטורי יהודי בלעדי. הם מאמינים כי ארץ ישראל התורתית, שהובטחה לעם ישראל, אינה ניתנת לדיון רציונלי או פוליטי, והכיבוש וההתיישבות בה, כולל עזה, הם חובה דתית מקודשת. פתוות דתיות רואות בוויתור על חלק מהארץ חטא שיש להעניש עליו, כפי שקרה עם יצחק רבין. נתניהו מצטט פסוקים תנ"כיים כדי לתאר את חמאס כ"עמלק" ולראות במלחמה מלחמה דתית.

המאמר מציין כי הקיצוניות הדתית חדרה גם לצה"ל, עם עלייה בנוכחות אנשי דת, טקסים דתיים מוגברים, והצגת סמלים דתיים. סגנית בכנסת, לימור סון הר מלך, תיארה את החיילים ההרוגים כמי ש"עלו לשמיים". מפלגות דתיות קיצוניות מנצלות את התחושות הדתיות הללו כדי לקדם את סדר היום שלהן, כולל רעיונות כמו התיישבות מחדש בעזה וסיפוח שטחים בסוריה ולבנון, המגובים על ידי שרים וחברי כנסת. רעיונות אלו מוצדקים על ידי תפיסות דתיות הרואות בארץ הבטחה אלוהית. הדבר מגיע לידי ביטוי גם באקדמיה, כמו במקרה של מרצה למתמטיקה באוניברטת בר-אילן, ששמו שחר נבו, שהואשם בתכנון מתקפות נגד מאות אזרחים ערבים מתוך מניעים דתיים ולאומיים. הוא מצטרף לרשימה ארוכה של אקדמאים ואינטלקטואלים יהודים שתכננו או ביצעו פעולות דומות, כמו ברוך גולדשטיין.

המאמר מתייחס ל"טרור המתנחלים" כאל חובה דתית, הנתמכת על ידי פתוות רבניות המעניקות להן צידוק דתי. קבוצות קיצוניות כמו "נערי הגבעות" ו"עוצמה יהודית" רואות בשליטה על הגדה המערבית חובה דתית, ובענישת המתנחלים או פינוי מאחזים כחטא. הן מצדיקות אלימות נגד פלסטינים, כולל הרס רכוש, כדרך להגן על ההתיישבות היהודית, ואף אם הדבר גורם לפגיעה בפלסטינים, כולל ילדים. קבוצות אלו מאמינות בעליונות יהודית ובניקיון הגזע היהודי, ורואות בפלסטינים "גויים" שיש להילחם בהם ולא להעניק להם זכויות שוות.

המאמר דן גם במקרה של טייס המשנה בחברת פליי דובאי, שהודה בתכנון להתרסקות המטוס מתוך מניעים דתיים קיצוניים, בהשפעת רעיונות אסלאמיים קיצוניים. הטיסה מדובאי לישראל, שנשאה 174 נוסעים, קיבלה מימד אידיאולוגי ופוליטי בדיווחים בתקשורת הישראלית. המאמר מסכם כי התערבות הדת, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר, הופכת כל סכסוך עם פלסטינים, איראן או חיזבאללה למאבק דתי קדוש, מה שמסבך את הסיכויים לפתרונות דיפלומטיים. "השיח הדתי הקיצוני משני הצדדים רואה במשא ומתן על הארץ וקבלת האחר חטא דתי, ולא סתם החלטה פוליטית". בעוד שבעבר הנהגת ישראל שאפה שהסכסוך יהיה לאומי בעיקרו, כעת הדת גוברת על הכל. הבחירות הקרובות בישראל יעסקו בהגדרת זהות המדינה, מידת חדירת החקיקה והמושג הדתי למערכת השלטון, המשפט והצבא, ובמאבק בין זהות יהודית-דתית לבין מדינה ליברלית-רציונלית.