זו השונות, טמבל

המאמר משתמש באנלוגיה מעולם הבייסבול כדי להסביר את חשיבות סטיית התקן (הפיזור) לצד הממוצע בסקרי בחירות. בעוד שבעבר שחקן כמו טד וויליאמס הצליח להגיע לממוצע חבטות יוצא דופן של 0.406, כיום, למרות שהממוצע הכללי של הליגה לא השתנה משמעותית, פערים קיצוניים נעלמו. הסיבה לכך היא התמקצעות כללית של כל השחקנים, שהצטמצמה את הפערים והביאה לדחיסת התוצאות סביב הממוצע. פרופ' אלון קורנגרין, ביופיזיקאי וחוקר מוח, טוען כי התמקדות רק בממוצעי סקרי הבחירות מתעלמת מהפיזור בין הסקרים, המהווה מדד חשוב לאי-ודאות. הוא בחן ארבעה סקרים אחרונים וחישב עבור כל מפלגה את הממוצע, סטיית התקן והסיכוי לעבור את אחוז החסימה. לדוגמה, רע"ם והציונות הדתית קרובות לאחוז החסימה עם סטיית תקן נמוכה, מה שמצביע על סיכוי גבוה להיכנס לכנסת. לעומת זאת, כחול לבן של בני גנץ נמצאת רחוקה מאחוז החסימה עם סטיית תקן גדולה, המעידה על סיכוי נמוך. במקרה של עמך ישראל של עופר וינטר ורשימת יועז הנדל וירון זליכה, סטיית התקן גדולה מהמרחק לאחוז החסימה, מה שמצביע על סיכויים נמוכים. המאמר מפריך את התפיסה כי קולות ממפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה עוברים ליריבה הפוליטית, ומסביר שהם פשוט נמחקים. הוא מביא כדוגמה את בחירות 2022, בהן נפילת מרצ ובל"ד לא העניקה לנתניהו את הממשלה, אלא רק חיזקה את גושו. הוספת סקר ערוץ 14, המציג תמונה שונה לנתניהו, הגדילה משמעותית את סטיית התקן של הליכוד וישראל ביתנו, אך לא שינתה את המסקנה הכללית לגבי הרכבת הממשלה. המסקנה היא שהפיזור, ולא רק הממוצע, הוא הקובע את התמונה הפוליטית האפשרית, וכי אי-הוודאות מתרכזת כיום בשתי רשימות קטנות.