4 עשורים בשבי: נקודות מפתח בסיפורו של הנווט שמעולם לא שב

ארבעים שנה חלפו מאז נפל נווט הקרב רון ארד בשבי ארגון "אמל" בלבנון, באוקטובר 1986. האירוע, שהחל כתקלה מבצעית, הפך לאחת מפרשיות המודיעין המורכבות והכואבות בתולדות ישראל.

ב-16 באוקטובר 1986, מטוס קורנס מטייסת 69 יצא לתקיפת יעדי מחבלים בלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ פצצה סמוך למטוס, מה שאילץ את שני אנשי הצוות לנטוש. הטייס, ישי אבירם, חולץ במבצע דרמטי תחת אש. רון ארד, שצנח באזור מיוער, נשבה זמן קצר לאחר מכן על ידי אנשי "אמל".

בשנתיים הראשונות לשבי, התקבלו מישראל שלושה מכתבים בכתב ידו של ארד, תמונה וקלטת שמע, שהעידו על חוסנו הנפשי. במקביל, התנהל משא ומתן עקיף להחלפתו, אך הוא נקלע למבוי סתום בשל דרישות כספיות ושחרור אסירים, וחלון ההזדמנויות להחזרתו נסגר.

במאי 1988, בעקבות הערכות כי צה"ל מתקרב למקום מחבואו, הועבר ארד לידי כוחות משמרות המהפכה האיראניים או חיזבאללה, ומאז לא התקבל ממנו כל אות חיים רשמי. בעקבות זאת, אישרה ממשלת ישראל מבצעי חטיפה נועזים בעומק לבנון, בהם חטיפת שייח' עבד אל-כרים עובייד וחטיפתו של מוסטפא דיראני, ראש מנגנון הביטחון של "אמל", במטרה להשיג מידע על מקום הימצאו של ארד. חקירות דיראני לא הובילו לתוצאות.

במרץ 2026, מבצע של כוחות מיוחדים לאיתור שרידים וממצאים הקשורים לארד במרחב נבי שית נכשל. לאורך השנים, המוסד ואמ"ן ניהלו מבצעים חשאיים בניסיון לאתרו. הערכות מודיעיניות נוטות להסיק כי ארד נפטר בשבי בין השנים 1988 ל-1990, אך ישראל מעולם לא הכריזה עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, ומאמצי האיתור נמשכים מתוך מחויבות מוסרית. לאחרונה, שורד השבי אבינתן אור סיפר על פחדו להיעלם מהתודעה ולהפוך לרון ארד הבא.