לא רק הסקרים קובעים: זה הקרב שעשוי להכריע את הבחירות

עם פחות משבועיים לבחירות, התמונה הפוליטית מצביעה על חוסר הכרעה ברורה בסקרים. המפלגות מתמקדות כעת בשיעורי ההצבעה, במיוחד במגזרים המתנדנדים, כגורם שיכול לשנות את התמונה מקצה לקצה. עלייה באחוז ההצבעה הכללי מעלה גם את רף אחוז החסימה, מה שמציב אתגר משמעותי לרשימות קטנות.

בליכוד, בראשות בנימין נתניהו, מתמקדים בהעלאת שיעורי ההצבעה במעוזי המפלגה. ההשערה היא שמצביעים שאינם מתכוונים להצביע לליכוד לא עברו שינוי אידאולוגי, אלא נשארים בבית כמחאת מחאה. נתניהו מנסה להמריץ אותם באמצעות קמפיינים המדגישים את הפחד מהאלטרנטיבה, כולל שיתוף פעולה עם מפלגות ערביות. נתונים היסטוריים מראים כי שיעורי הצבעה גבוהים במעוזי הליכוד קשורים לניצחון, בעוד שיעורים נמוכים מנבאים כישלון.

במגזר החרדי, שיעורי ההצבעה גבוהים באופן עקבי, אך לא מגיעים ל-100%. ירידה משמעותית בשיעורים אלו עלולה לפגוע בכוחן של מפלגות כמו יהדות התורה. בנוסף, קיים חשש מזליגה של מצביעים למפלגות אחרות, כמו עוצמה יהודית, או מפלגות קטנות יותר, כמחאה על נושאים כמו חוק ההשתמטות.

במגזר הערבי, שיעור ההצבעה מהווה גורם מכריע. לאחר שפל בבחירות 2021, ישנה תקווה לנצל את המומנטום הנוכחי ולהגיע להישגים משמעותיים, כגון 10 מנדטים לרשימה המשותפת. עם זאת, חוסר איחוד מלא של הרשימה המשותפת וכעס על נציגים עלולים לפגוע במוטיבציה להצביע. הצבעה ערבית מוגברת מבטיחה שאף גוש לא ישיג 61 מנדטים ללא תמיכת המפלגות הערביות.

גוש השינוי מקווה להשפעת מצביעים שיגיעו מחו"ל, אך בשלב זה לא נרשמת תנועה משמעותית. עלויות הטיסות הגבוהות והיעדר מיזמים יעילים להוזלתן מקשים על הגעתם של מצביעים ליברלים. גם אם יגיעו, הם עשויים להיות מאוזנים על ידי מצביעים חרדים וליכוד.