עמדות פתוחות לשמיים: למה מוצבי צה"ל נותרו חשופים לרחפנים?

כשלושה חודשים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, מוצבי צה"ל ברצועת עזה ועל גבולות המדינה נותרו חשופים באופן מסוכן לרחפנים ולחימוש מדויק. המאמר מבקר בחריפות את הפער בין ההצהרות על הפקת לקחים לבין המציאות בשטח, ומצביע על המשך בניית מערכי הגנה סטטיים ומיושנים, בדומה לתפיסות מלפני המלחמה.

ההתעלמות מהשינויים בשדה הקרב, כפי שהודגמו במלחמה באוקראינה, בה רחפנים פשוטים וחימוש משוטט גורמים נזק קטלני, בולטת במיוחד. בעוד צבאות אחרים מחופרים וממגנים את עמדותיהם ברשתות, בטון מזוין והסוואה רב-שכבתית, לוחמי צה"ל עדיין מאיישים עמדות פתוחות לשמיים. ההסתמכות על לוחמה אלקטרונית בלבד אינה מספקת, שכן היא אינה הרמטית ואינה יעילה מול רחפנים המונחים בסיבים אופטיים או משנים תדרים.

המאמר מדגיש את הצורך הדחוף בקירוי מלא ומיגון קשיח של כל עמדה, שביל וחמ"ל, תוך ביטול עמדות האלתור המבוססות על לוחות עץ, שקי חול וברזנטים, שאינם מספקים הגנה מפני חימוש נ"ט, רקטות או רחפנים מתאבדים. כמו כן, נטען כי יש לאמץ תפיסה של שליטה ועליונות תת-קרקעית, לנצל את התשתיות התת-קרקעיות הקיימות של האויב, לאטום אותן ולהפוך אותן לבונקרים ומקלטים עבור כוחותינו.

כשל הנדסי ומבצעי נוסף נוגע לתכנון אדריכלי-טקטי לקוי של המוצבים עצמם. כניסות ישרות ללא שבירת קו ראייה, שטחים מתים, היעדר חיפוי צולב והיעדר מערכי הגנה פנימיים בתוך המוצב, הופכים אותו לפגיע ביותר למתקפות נ"ט, צלפים, חוליות מחבלים וחדירות, כפי שאירע ב-7 באוקטובר. המומחה יהודה כפיר מדגיש את הצורך בתכנון כניסות בסללום מוגן, חיפוי צולב, ועמדות הגנה פנימיות.