המעמד של העיתונאים בישראל הגיע לשפל המדרגה - ואתם יודעים למה

מעמדם של עיתונאי הטלוויזיה בישראל קרס לשפל המדרגה בארבע השנים האחרונות, למרות שערוצי הטלוויזיה המרכזיים תפקדו טוב יותר מכל גוף אחר בשעות הראשונות של אירועי ה-7 באוקטובר. נראה כי ראש הממשלה והצוות שלו הצליחו לממש את כוונתם המקורית לרסק את תדמית התקשורת, ועלולים להשלים משימה זו אם ייבחר שוב.

ערוץ 12 מגיע לבחירות עם רייטינג מצוין, אך מתמודד עם קרבות פנימיים. בעבר, הימין טען שעיתונאים מוטים בשל בעלי הערוצים, אך כעת הביקורת מגיעה גם מצופים קבועים של ערוץ 12.

ערוץ 14, מנגד, פועל באופן ברור לסייע לראש הממשלה, ללא ניסיון להציג מראית עין עיתונאית. עם זאת, אם ראש הממשלה לא ימשיך בתפקידו, הקריירה של עיתונאי הערוץ עלולה להיפגע בשל חוסר רלוונטיות. במחנות המרכז והשמאל מכנים את משתתפי הערוץ "דרדסים" ומשווים אותם לדודו טופז, פעולות המיוחסות לראש הממשלה שהפך ערוץ זה ל"קרקס" שבו העובדים מסומנים כ"ביביסטים" או "ליצני תקשורת", לעיתים קרובות ללא צפייה בשידוריו.

ערוץ 13, המסומן כערוץ "שמאלני", מגיע לבחירות במצב קשה לאחר שבחר שלא לפנות לקהל שמאל-מרכז ולאתגר את השיח הקיים, מה שגרם להתלהבות בעיקר בקרב קהל מבוגר. הציבור הימני רואה במהדורות החדשות "פייק ניוז" ובמשתתפים בהן "שונאי ישראל", במיוחד לאחר שהערוץ הציג פאנל ללא ימנים, כיפות או ערבים. לאחרונה פורסם כי הבעלים החדש של ערוץ 13, אסף רפפורט, נפגש עם עמית סגל.

הדימוי הציבורי של העיתונאים בשפל חסר תקדים, לקראת מה שהוגדר כבחירות הגורליות ביותר בתולדות המדינה. למרות ש-800 אלף איש צופים מדי ערב במהדורות החדשות, המספר אינו אסטרונומי בהתחשב באוכלוסייה. נתונים מראים שגם האוכלוסייה המבוגרת, שבה הטלוויזיה מהווה גורם משמעותי, כבר לא מאמינה לחדשות.