פרשת המרצה מבר-אילן: הטרנספר כבר אינו בשוליים
תומצת מתוך Local Call על ידי baba
מרצה מאוניברסיטת בר-אילן נאשם בתכנון פיגועי טרור המוניים נגד ערבים ופלסטינים. המאמר טוען כי רעיונות קיצוניים, כמו טרנספר, הפכו לחלק מהשיח הלגיטימי בישראל, וכי יש לבחון את הקרקע החברתית והפוליטית שמאפשרת זאת. האקדמיה הישראלית נקראת לחשבון נפש על תפקידה בנרמול שיח אלים והקצנה.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- מרצה מאוניברסיטת בר-אילן נאשם בתכנון הקמת 12 חוליות טרור נגד ערבים ופלסטינים.
- המאמר טוען שרעיונות כמו טרנספר וגירוש הפכו לחלק מהשיח ההגמוני בישראל.
- הכותבת מקשרת את תוכנית המרצה לאירועים כמו המאחז ליד מג'ד אל-כרום.
- האקדמיה הישראלית מואשמת בחלקה ביצירת אקלים של חשדנות והקצנה.
- אוניברסיטת בר-אילן גינתה את המעשים ודרשה חשבון נפש על נרמול שיח אלים.
מרצה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן נאשם בתכנון הקמת 12 חוליות טרור שיפעלו ביישובים ערביים ובערים מעורבות, במטרה לבצע פיגועי טרור המוניים נגד ערבים ופלסטינים, כולל פגיעה בנשים ובילדים. כתב האישום מעלה שאלות קשות לגבי הקרקע הפוליטית והחברתית עליה צומחת האפשרות לחשוב על רצח המוני כתוכנית פוליטית מעשית.
המאמר טוען כי רעיונות שבעבר נחשבו שוליים, כמו טרנספר, גירוש, שלילת זכויות וענישה קולקטיבית, הפכו לחלק מהשיח ההגמוני בישראל, וכי הגבולות בין מה שאסור לומר למה שאפשר לעשות הולכים ונשחקים. נטען כי טרנספר מתחיל עוד לפני פעולות אלימות, דרך הפיכת אוכלוסייה לאיום, התרת הדיבור על סילוקה, ופגיעה בזכויותיה.
הכותבת, פרופ' אריז' סבאע'-ח'ורי, מקשרת את תוכניתו של המרצה לאירועים כמו המאחז ליד מג'ד אל-כרום, בהם שיח על נוכחות פלסטינית הפך לזירה של עימות לאומי. היא מדגישה כי רעיונות אינם נוצרים בחלל ריק, וחברה קובעת את גבולות המחשבה והדיבור. כאשר גבולות אלו נעים לכיוון של דה-לגיטימציה של פלסטינים וטרנספר, אין זה מפתיע שרעיונות קיצוניים צצים.
המאמר מבקר את האקדמיה הישראלית על כך שלא גינתה מספיק את תהליכי הפשיזציה וההקצנה, ובמקרים מסוימים אף השתתפה ביצירת אקלים של חשדנות כלפי סטודנטים וסגל ערבים. נטען כי חופש הביטוי הצטמצם עבור פלסטינים ויהודים מהשמאל, בעוד השיח האלים נגד פלסטינים התרחב.
אוניברסיטת בר-אילן הודיעה כי היא מגנה את המעשים המיוחסים למרצה וכי הוא יושעה עד תום ההליכים. עם זאת, המאמר קורא לחשבון נפש עמוק יותר לגבי תפקידה של האקדמיה בנרמול דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה של פלסטינים, וקורא לא להתייחס למקרה כאל "עשב שוטה" אלא כאל ביטוי לקרקע חברתית ופוליטית בעייתית.